Monthly Archives: יוני 2013

ארגון האישיות הבלתי בשל-מהותו וביטוייו ההתנהגותיים

לצערנו אנו מוקפים באנשים מסוגים שונים שחלקם לאו דווקא נעימים בהתנהגותם ומתחשבים. בחלקם נתקל שלא לטובתנו ברחוב ואת חלקם נפגוש בחיק המשפחה שאינו תמיד נעים.

לפעמים נגלה שגם בתוך תוכנו אנו מגלים נטיות והתנהגויות לא נעימות והרסניות שחלקן אינן נשלטות על ידנו ואף אינן מובנות לנו.

בכדי להבין טוב יותר את עצמנו ואת הסובבים אותנו,ולדעת מתי רצוי לשאוף לשינוי ואף לשקול פניה לסיוע מקצועי חשוב להבין את הנושא של ארגון האישיות ואת השלכותיו ההתנהגותיות.

כאשר אנו מדברים על ארגון האישיות אנו מדברים למעשה על המבנה האישיותי בכללותו.

השאלות שעולות בהקשר זה הינן האם הזהות הינה מגובשת או לא,מהן ההגנות המרכזיות שבהן נעשה שימוש,עד כמה ההגנות הינן יעילות או עד כמה האדם מוצף בחרדה, מהו חוזק האגו, מהי מידת האינטגרציה הרגשית והאינטליגנציה הרגשית,מהי מידת התובנה ומהי יכולת ההסתגלות של הפרט לנסיבות משתנות.

ככל שהזהות הינה יותר מגובשת,ההגנות המרכזיות בהן נעשה שימוש הן בשלות ויעילות  יותר,האגו חזק יותר ומגן ביעילות מהצפת חרדה,האינטגרציה הרגשית טובה יותר ,מידת התובנה גבוהה יותר ויכולת ההסתגלות של הפרט לנסיבות משתנות גבוהה יותר כך נדבר על ארגון אישיות בשל ובריא יותר.

ככל שהזהות הינה פחות מגובשת,ההגנות המרכזיות בהן נעשה שימוש הינן הגנות פרימיטיביות ומעוותות מציאות,האגו חלש יותר ואינו מגן מהצפת חרדה ,האינטגרציה הרגשית נמוכה יותר,מידת התובנה נמוכה יותר ויכולת הסתגלות הפרט לנסיבות משתנות נמוכה יותר כך נדבר על ארגון אישיות לא בשל ובעייתי יותר.

אוטו קרנברג שהעלה את הרעיון על ארגון ומבנה האישיות דיבר בהקשר זה על ארגון אישיות גבולי גבוה,בינוני ונמוך.אנו מעדיפים לדבר בהקשר זה על דרגות בשלות של ארגון האישיות שכן לטעמנו בדרגות הבינונית והגבוהה ארגון האישיות כבר אינו מתאים להיחשב לגבולי. את המילה גבולי היינו מעדיפים ליחד לרמת הארגון הלא בשלה הנמוכה ובעיקר להפרעת האישיות הגבולית.

הגנות הנחשבות לגבוהות ובשלות הן :עידון,שימוש בהומור,הדחקה וכיו"ב.הגנות הנחשבות לנמוכות ובלתי בשלות הן :פיצול,הכחשה ,השלכה והשלכה הזדהותית.

השימוש בהגנות הנמוכות נובע בעיקרו מחוסר יכולת בסיסי של האדם המשתמש בהן להכיר בעובדה שישנן בתוכו נטיות שליליות כגון תוקפנות ואף רוע.

ההכחשה הינה למעשה הכחשה של מגרעות שקיימות בתוך האדם המכחיש.ההשלכה הינה הנטייה להשליך את הנטיות השליליות ובעיקר התוקפניות וההרסניות על האחר.

הזדהות השלכתית   מבטאת חוסר יכולת של הפרט המשליך להכיל רגש או נטייה מסוימת כחלק מהעצמי.במקרה זה מתקיימת בתוך הפרט פנטזיה לא מודעת שהוא יכול להעביר את הרגש או הנטייה השליליים לאובייקט חיצוני אשר איתו הוא נמצא בקשר,וזאת בדומה לדרך שבה מעבירים מהר מיד ליד תפוח אדמה לוהט. הפרט משתדל במצב זה לעורר בזולת את הרגש הלא רצוי ואז כשהוא נוכח שהרגש עבר כביכול ,חלה אצלו רגיעה.

הבנת מנגנון זה תאפשר לנו אולי להבין מדוע חלק מהסובבים אותנו מנסים לעצבן אותנו בכוח ומדוע הדבר מסב להם לכאורה הנאה,ותקוותנו היא שכך יתאפשר לנו שלא לספוג מטענים שאינם שלנו.

דוגמא להזדהות השלכתית: אדם מרגיש זעם פנימי אשר אותו הוא אינו מסוגל להכיל,בעקבות זאת הוא מעורר כעס רב בזולתו ואז הוא מרגיש פתאום תחושת הקלה ושחרור.

גם בתוך ההגנות הבלתי בשלות ניתן להבחין בדרגות חוסר בשלות ואי בקרה שונות. פיצול,למשל,יכול להופיע ברמה טוטאלית,ניכרת או מתונה.

הגנת הפיצול מתבטאת בנטייה לחלק את תמונת העולם בכלל ותמונת יחסי האובייקט לתמונה מקוטבת של טוב ורע,לבן ושחור.הפיצול יכול להיות ברמה יותר או פחות רבת עוצמה וטוטאלית. פיצול עוצמתי וטוטאלי כולל מחשבה,התנהגות ורגש מקוטבים,פיצול ברמתו הניכרת כולל בעיקר התנהגות ורגש בלבד,ופיצול ברמתו המתונה כולל בעיקר רגש בלבד.

הפיצול היא הגנה שאמורה להיות מופעלת בגילאים הצעירים מאוד בלבד,בדרך כלל כבר בשלב הילדות אמור להתבצע מעין מיזוג בין הטוב והרע. הילד נוכח בשלב זה כי אמו,למשל,היא גם טובה וגם רעה,גם מעניקה ומתחשבת וגם מוגבלת ביכולותיה ומתסכלת לעיתים. שלב זה מלווה בתחושת בדידות של הילד ואיתה דאגה ועצב אך בסופו של דבר הוא מוביל להבשלה וליכולת לסלחנות ,פשרנות ודאגה.

בכדי ששלב זה יוכל להתקיים דמות האם אמורה להיות "טובה מספיק" מושג אותו טבע דונלד ויניקוט,במצב זה הילד יוכל לראות את מכלול היבטיה השונים של האם מבלי לחשוש מדי שהרע יעלה על הטוב והוא ימצא עצמו במצב בדידות מוחלטת ואיום אל  מול דמות אם המצטיירת כרעה,מזיקה ועוינת. במצב של אמון בסיסי הילד יוכל להאמין כי גם אם ישנן לדמות האם מגרעות הרי שהטוב יוכל להאפיל ולהתגבר על הרע.

באם אכן נוצרת בילד אמונה אופטימית מעין זו ונוצר הבסיס לאימון בסיסי כלפי דמות האם וכלפי העולם הרי שמתאפשר תהליך המיזוג בין טוב ורע,תהליך זה נקרא גם בשם ניטרליזציה,שכן הוא יוצר תמונת עולם יותר מתונה ומאוזנת.המציאות נצבעת במקרה זה בגוונים של צבעים שונים ואפור ולא בשחור לבן.

חשוב לדעת שמה שקובע האם דמות האם תהיה טובה מספיק או לא טובה מספיק אינו קשור רק לתפקודה של האם ואישיותה,הוא קשור גם לרמת הרגישות החרדה והזעם הראשוני שנוצרת בילד בעקבות תסכול ואיום ,ולאינטראקציה הייחודית שנוצרת בינו לבין ההורים.

לעיתים נוכל לראות כיצד באותה המשפחה,עם אותו יחס בסיסי של האם והאב,אחד הילדים יהפוך לזועם ומתוסכל ביותר ולאחר מכן לבעל ארגון אישיות נמוך ואילו האחר ייצור עם ההורים קשר חיובי יחסית ויהפוך לאחר מכן לבעל ארגון אישיות גבוה יותר.

כאשר מעריכים האם קיים שימוש נרחב בפיצול ומהי עוצמת שימוש זה חשוב לראות עד כמה הפרט מסוגל לספוג מגרעות והיבטים לא נעימים בזולתו ועדיין להמשיך לקיים איתו קשר אשר הוא חיובי מעיקרו.עוצמת הפיצול משפיעה לרעה  על גיבוש הזהות ועל יציבות הפרט באופן כללי הן בהיבט רגשי והן בהיבט יחסי אובייקט. אנשים שמתאפיינים בפיצול ברמתו המודגשת והטוטאלית הינם בדרך כלל בלתי יציבים במגוון תחומים בחייהם.הם,למשל, עוברים הרבה בין מקומות עבודה וחלקם אף לא מצליח להחזיק לבסוף מעמד במשרה כלשהי,הם גם לא יציבים במערכות יחסיהם הבין אישיים ונקלעים לקונפליקטים רבים או התנהגות הרסנית. קרנברג טען שהדבר היציב היחידי אצל אנשים אלה הוא חוסר יציבותם…

חוסר היציבות נגרם על פי קרנברג בעיקר בשל הנטייה לחלק את יחסי האובייקט לשתי יחידות מקוטבות.יחידה אחת היא יחידת "טוב מול טוב" והיחידה השנייה היא יחידת "רע מול רע". היחידה הראשונה מאפיינת בדרך כלל את השלב ההתחלתי של הקשר שנוצר על ידי אדם המאופיין בהפעלת פיצול עוצמתי.בשלב זה האדם נוהג בזולת באופן שכולו טוב.בדרך כלל מתבצעת בשלב זה גם אידיאליזציה של הזולת.מערכת יחסים זו מתאפיינת פעמים רבות בהתלהבות יתר ובהתקדמות מהירה וחסרת בקרות של הקשר.בהקשר זה נפגם בשלב זה לעיתים קרובות גם שיפוטו של הפרט ובעקבות זאת מתקיימים קשרים לא מבוקרים שמתקדמים במהירות מטאורית ללא שיקול דעת או בקרה.

בשלב הבא מתגלים באובייקט איתו נוצר הקשר מגרעות וחסרונות,ואז היחידה הראשונית של "טוב מול טוב" מתחלפת במהירות ביחידת ה"רע מול רע".במקרה של אנשים המאופיינים בפיצול עוצמתי וטוטאלי  הרי שבשלב זה  הקשר מתנתק במהרה או שבמקרה הגרוע אפילו יותר מופיעות בתוכו רמות שונות של תוקפנות והרסנות.יש לציין כי לא תמיד המקרה בו הקשר מתנתק הוא הגרוע ביותר שכן הנזק שעלול להיגרם מתוך מערכות יחסים הרסניות ורוויות שנאה ונקם הוא לעיתים רב יותר.

בהקשר זה חשוב לבדוק עד כמה האדם הוא נוטר טינה,הרסני ונקמני,עד כמה הוא נוטה למשוך מריבות ולהישאר במצב רוגז ונוטר טינה  או עד כמה הוא מסוגל לסלוח לאובייקט שאכזב או הכעיס אותו.

אנשים שמאופיינים בפיצול ברמה שהיא ניכרת בלבד בדרך כלל שומרים על יחסי אובייקט מתמשכים ואפילו חיוביים בחלקם שכן ברמה הקוגניטיבית הם כנראה מבינים באיזושהי נקודה שהאדם הניצב מולם אינו רע ועוין. הם בדרך כלל תוקפים,נוהגים בזולת באופן הרסני ומנהלים מריבות ממושכות אך לאחר מכן מצטערים ומנסים בדרך כלל לפייס את מושא תוקפנותם. קשרים מסוג זה עלולים להיות הרסניים למדי גם הם.

ידועים למשל המקרים בהם אחד מבני הזוג תוקף קשות,מילולית ופיזית את בן זוגו,ולאחר מכן בא בפרחים ובדמעות ומבקש סליחה וזאת עד הפעם הבאה שבה אותה התנהגות משוחזרת בדיוק כמעט מושלם…

אנשים אשר אצלם הנטייה לפיצול מופיעה ברמה המתונה,מרגישים לעיתים רגשות שליליים רבי עוצמה כלפי מי שמתסכל או מכעיס אותם,אך הביטוי שלהם יהיה בדרך כלל מתון והרבה פחות הרסני. הדבר מתקשר לכך  שהם בדרך כלל מודעים לכך שיש להם נטייה להקצנה ולקיטוב והם משתדלים מראש למנוע השלכות הרסניות של נטייה זו ליחסי אובייקט מקוטבים.

ככל שנעשה שימוש נרחב יותר בפיצול רב עוצמה,בהשלכות מרובות הכוללות גם הזדהות השלכתית, ובהכחשות גורפות כך ארגון האישיות נחשב לנמוך ובלתי בשל יותר.

במקרה של ארגון האישיות הנמוך נצפה לפגיעה משמעותית בשיפוט. במצבים קונפליקטואליים וטעונים רגשית עלולה להופיע אצל בעלי הארגון הנמוך  גם ירידה בבוחן המציאות.

בוחן המציאות מציין את היכולת לקלוט את המציאות בדרך מקובלת ונכונה ולהבחין בין נכון לשגוי ובין ממשי לבין פנטזיוני והזוי.

אנשים שהם פגועים בבוחן המציאות שלהם מגלים פעמים רבות קושי בהתמצאות ולעיתים מופיעות אצלם גם מחשבות שווא(דלוזיות) והלוצינציות.

השיפוט הוא היכולת לעבד נכון את נתוני המציאות ,להפעיל שיקול דעת ולפעול בדרך שהיא מתאימה ומסתגלת לדרישות המציאות ולנורמות החברתיות המקובלות. רמת שיפוט יכולה להתקשר למושג של אינטליגנציה רגשית.

קרנברג ציין שאנשים בעלי רמת ארגון לא בשלה נמוכה ואף בינונית מקריבים לעיתים את הסתגלותם לטובת ההגנות הראשוניות והבלתי בשלות שלהם.

מאידך,ככל שישנה עלייה ברמת הארגון כך ההתנהגות הופכת להיות מסתגלת יותר והשיפוט עולה.

חשוב לציין שהתנהגותם של אנשים בעלי ארגון אישיות נמוך ויחסי אובייקט פתולוגיים  עשויה להשתנות בחדות בין הסיטואציות השונות.הם למשל,יכולים לפעול בביתם וביחסיהם הקרובים על פי ארגון האישיות הנמוך שלהם ולנהל יחסים הרסניים ובלתי יציבים,ואילו במקום העבודה שלהם או במערכות יחסים שטחיות יותר הם עשויים להיות מעין "מלאכים" המסייעים לזולת ללא לאות.

יתכן מצב בו אחד מבני הזוג יתלונן על התנהגות הרסנית של בן זוגו באוזני מכרים משותפים,והם כשישמעו זאת ירימו גבה ולא יאמינו למשמע אוזניהם. יתכן מצב בו הם אפילו  יחשבו כי בן הזוג המתלונן הוא זה שאשם ויאמרו לו כי הוא כנראה זה שמוציא את השדים מבן זוגו .

דבר זה אינו בהכרח נכון,משום שבני אדם עשויים לפעול באופן שונה לחלוטין בנסיבות משתנות. הדבר אינו נובע בדרך כלל מתכנון ערמומי כלשהו או מרצון מודע ליצור מראית עיין כוזבת.

הדבר נובע מתוך כך שלכל אחד מאיתנו קיימת האפשרות לפעול או על פי העצמי האמיתי או על פי העצמי הכוזב שיכול להיות מכונה בלשון אחרת בשם הפסאדה החברתית.

המושגים של העצמי האמיתי והכוזב הם מושגים שנהגו כעל ידי ויניקוט. העצמי האמיתי בא לבטא את הדחפים והיצרים העמוקים של הפרט,העצמי הכוזב בא להגן על הפרט מפני חשיפה של העצמי האמיתי והפגיע שלו בנסיבות הנחשבות למסוכנות.נראה כי אנשים בעלי רמת ארגון נמוכה יחסית אך עם הבנה חברתית מסוימת מבינים שאם יביעו בחברה רחבה את אישיותם האמיתית יידחו,יענשו ואולי אפילו ינודו ויוחרמו. הם כמובן חוששים מכך ומנסים להימנע ממצב שכזה.

הדבר  גורם להם להפעיל מנגנונים כגון עיצוב תגובה  reaction formation)) והכחשה של רגשות שליליים.במצבים אילו  התנהגותם מוכתבת על ידי הרצון להיות קונפורמיים ולרצות את הזולת. את הרגש השלילי האמיתי שהם צוברים בתוכם הם מתיקים בדרך כלל לאובייקטים אשר הם מרגישים ביטחון ועליונות בקרבתם (מנגנון ההתקה משמעו בלימת רגש שלילי המכוון במקור כלפי דמות שנחשבת חזקה או מאיימת והפניית הרגש השלילי אל אובייקט חלש או בטוח יותר)בהתאם לכך הם בוחרים פעמים רבות לפרוק את הרגש השלילי במקומות בהם הם מרגישים יותר מוגנים ובטוחים: במסגרת מערכות יחסים משפחתיות קרובות,מול בני זוג שהם פגיעים ותלויים בהם ומול ילדיהם שהם בדרך כלל חלשים מהם,תלויים בהם ולעיתים חסרי ישע.

כתוצאה מכך דווקא המשפחה שהייתה אמורה להיות מקור הגנה ,הזנה וסיוע הופכת להיות פעמים רבות לזירה של התעללות וניצול לרעה.

בין העצמי האמיתי לבין העצמי הכוזב יכולים להתקיים יחסי גומלין משתנים.

המצב הבשל והאינטגרטיבי הוא מצב בו העצמי הכוזב ניצב לשירותו של העצמי האמיתי ומגן עליו בשעת הצורך,במצב זה מתקיימת הרמוניה בין שני סוגי העצמי ואז ניתן לכנות את העצמי הכוזב גם בשמות חיוביים יותר כגון העצמי "החברתי","המגן" ,"המסוכך","המווסת","המעדן" או "המנחה".

במקרים אילו העצמי החברתי נותן עדיין ביטוי לעצמי האמיתי אם כי באופן מווסת ומעודן,למשל,אם עולה כעס ניתן ביטוי לכעס זה בדרך של אסרטיביות,הומור וכיו"ב,כך שביטוי הכעס בדרך זו עשוי להוביל לתוצאות חיוביות ולא הרסניות.

תוצאה מתגמלת של ביטוי מווסת מעין זה היא שהאדם יכול להשתמש במשאביו הרגשיים באופן חיובי,להגיע באמצעותם להישגים חברתיים ואחרים מבלי להרגיש תחושות של מועקה וחנק.

העצמי המגן במקרה זה דומה לבגד נוח אשר מכסה על הגוף ומגן עליו,אך עדיין חושף את קווי המתאר של הגוף ואינו מגביל את חופש התנועה או חונק ומעיק.

במידה ומתאפשר לפרט שימוש מושכל בעצמי המגן הרי שהעצמי המגן יכול גם להשתנות בהתאם למצבים משתנים בדומה לכך שאנו לובשים בגדים שונים בנסיבות משתנות. למשל ,כאשר הפרט ניצב בפני  מצבים חברתיים מאיימים הוא יידרש לעיתים להפוך להגנתי יותר,לעיתים הוא יצטרך להסוות יותר את רגשותיו ולעיתים אף יידרש להתנהגות רשמית ופורמאלית.

היכולת להיעזר באופן גמיש בסוגי עצמי מגן שונים תורמת להסתגלות נאותה לנסיבות משתנות וזאת מבלי שהפרט יאבד בתוך התהליך את תחושת העצמיות והאינדיבידואליות שלו.

לצורך זאת נדרשים בדרך כלל תחושת זהות מוצקה,וארגון אישיות בשל יחסית.

ניתן להשוות את העצמי האמיתי ל"איד" משמע היצרים בתיאוריה הפסיכואנליטית, ואת העצמי הכוזב או המגן ל"אגו" ול"סופר אגו". ככל שקיימת בפרט שליטה נרחבת יותר של הסופר אגו הנוקשה והבלתי אינטגרטיבי כך נדבר עליו במונחים של  העצמי הכוזב,וככל שישנה אצלו שליטה רבה יותר של האגו ושל הסופר אגו האינטגרטיבי כך נתייחס בהקשר אליו אל העצמי המסוכך או התומך.

תפקידו של האגו הוא להתחשב גם ביצרים וגם בדרישות החברה ולבצע לגביהם אינטגרציה או סינתזה מתוך תהליך דיאלקטי,ככל שכוחו ושליטתו של האגו גוברים כך גם הסופר אגו הופך להיות יותר גמיש ואינטגרטיבי ופחות נוקשה ומעניש.

כמובן שככל שארגון האישיות הוא גבוה ובשל יותר כך משימת האגו הופכת להיות קלה ופשוטה יותר. משום כך שכיח לראות מצב בו אנשים ברמת ארגון גבוהה יותר הם סבלניים,סלחניים ונוחים לבריות,ולעומתם שכיח לראות אנשים ברמת ארגון נמוכה אשר הם בעלי סופר אגו נוקשה ומעניש והם נקמנים ,קשים ומחמירים עם זולתם. לעיתים הם גם מחמירים עם עצמם ואז ניתן להבחין אצלם בנטיות מזוכיסטיות ודיכאוניות.

דיון אחר שהוא חשוב,הוא הניסיון לקשר בין רמות ארגון אישיות ובין היחס שבין העצמי האמיתי לכוזב לבין פתולוגיות והפרעות אישיות.

קיים מצב בו העצמי הכוזב עלול לחסום באופן כמעט הרמטי את ביטויי בעצמי האמיתי,במצב זה לא יתאפשר כמעט ביטוי אותנטי של רגשות וההתנהגות תהיה בדרך כלל מרצה ומלאכותית.

ישנם אנשים אשר העצמי האמיתי שלהם לא בא כלל לידי ביטוי והם נקראים בעלי אישיות as-if ,אנשים מסוג זה עלולים להרגיש שקופים ובלתי נראים לחלוטין,והם עלולים לצבור מתחים ומועקות רבים. היעדר יכולת להביע כעס או מחאה עלול לגרום להם להיקלע ללחצים ולמצוקות קשות מבלי שהסביבה תוכל להבין את עצמת הסערה הפנימית שהם חווים.ברוב המקרים הסיבה לכך שהפרט מתנתק בצורה כה טוטאלית מעולמו הרגשי היא החשש מפני הצפה רגשית וסערות פנימיות קשות אצל אדם שהוא גם רגיש וגם בעל ארגון אישיות לא בשל ונמוך שמונע ניטרליזציה והכלה רגשית.

כאשר אנשים מסוג זה נקלעים למצבים רגשיים וחברתיים סוערים ואינטנסיביים הם נקלעים למצוקה קשה ומכיוון שאין להם דרך לפרוק מצוקה זו או להגן על עצמם הם אפילו נמצאים בסיכון לקריסה שעלולה להתבטא בכניסה לדיכאון,אפיזודות פסיכוטיות ואף אובדנות.

האנשים שסובלים מהפרעת אישיות סכיזואידית גם הם מנותקים מעולמם הרגשי מאותן סיבות שצוינו לגבי בעלי אישיות הas if  , מה שמאפיין אותם בדרך כלל בנוסף היא נטייה אינטרוברטית חזקה ורצון להימנע ממעורבות רגשית וחברתית עד כמה שאפשר. משמעות הסכיזואידיות היא יותר התנתקות מעולם הרגש מאשר התנתקות מאנשים. לעיתים לסכיזואיד יש בכל זאת מערכות יחסים מסוימות ,אך הן בדרך כלל חריגות ומבוססות למשל על עיסוק משותף בעולם פנטזיוני או בקשר המבוסס על משחקי שליטה.

ישנו בקוטב השני מצב אשר בו העצמי הכוזב כמעט ואינו מסוכך על העצמי האמיתי הפתולוגי שהוא לא בשל ואז מופיעה התנהגות סוערת ובלתי מבוקרת שמתבטאת ברוב המישורים או בכולם.

אנשים שמתנהגים באופן זה נחשבים לבלתי בשלים. התנהגותם הילדותית ולעיתים גם הסוערת מונעת מהם בדרך כלל להגיע להישגים מקצועיים או חברתיים.

כאשר מדובר ברמת ארגון לא בשלה נמוכה וחוסר יכולת של העצמי הכוזב לחפות על רמת ארגון זו בחלק ניכר מהמצבים מקובל לדבר על הפרעת אישיות לא בשלה.

ישנה נטייה מסוימת אשר מתקיימת לעיתים גם אצל אנשי מקצוע לכנות אנשים בלתי בשלים ואנשים שהם בלתי יציבים או חסרי שיפוט בשם "גבוליים" .אנו מסתייגים מכך וסבורים שהפרעת האישיות הגבולית מצריכה קריטריונים אבחנתיים שהם מעבר להתנהגות לא בשלה ולא מבוקרת בלבד.

הפרעת האישיות הגבולית קרויה בשם זה משום שהסובלים ממנה מועדים לגלישה לתוך מצבים קצרים של אובדן השיפוט ובוחן המציאות המצטיירים כפסיכוטיים בשעת לחץ רגשי וקונפליקט. מצבים אילו מאופיינים גם בהצפה של מתח רב וכעסים חזקים ובלתי נשלטים. ההתנהגות במצבים אילו עלולה להידרדר עד כדי גרימת נזק עצמי,אובדנות ואלימות קשה ובלתי נשלטת.

בכל מקרה לשם אבחון הפרעת אישיות גבולית נדרשת עמידה בקריטריונים די רבים ומחמירים המופיעים בספרי האבחון המקובלים.

הנושא של הפרעות האישיות השונות והקשר שלהן לרמות ארגון האישיות השונות הוא נושא חשוב שראוי להיות נידון במאמר נפרד.

בכל מקרה הנושא של רמת ארגון האישיות וההשלכות הנלוות לכך ניתן לטיפול,לעיתים המודעות הראשונית של האדם או הסובבים אותו היא חלק חשוב ומרכזי בדרך לתהליך השינוי.

במקרים מסוימים של קשרים הרסניים ומלווים בתוקפנות והרסנות ישנה בהחלט לקורבנות היחס הזכות לדרוש שינוי וטיפול כתנאי בל ייעבר להמשך הקשר.

 

 

 

מודעות פרסומת