Monthly Archives: אוגוסט 2013

שאלת הגוף והנפש – סקירה היסטורית ונקיטת עמדה

שאלת הקשר בין הגוף לבין הנפש העסיקה את הפילוסופים במשך דורות רבים.

הגוף מיצג את הצד החומרי והפיזי בישותנו,כולל איבר חשוב ביותר שהוא המוח.

הנפש מייצגת את מכלול הפעילויות המנטאליות שלנו:הכרה,מודעות,חשיבה וקליטה חושית.

היו פילוסופים שסברו שהנפש היא ישות אוטונומית בפני עצמה  השונה מהותית מן החומר,והיו שסברו כי הנפש היא תוצר לוואי של פעילות המוח,משמע תוצר של פעילות חומרית ואטומית כלשהי.

במאמר זה ננסה להעלות בקצרה את הגישות המרכזיות בנושא ולהביע עמדתנו בנושא.

3.1 הגישה המֶכָאנִיסטית

אלה מאיתנו המאמינים בקיום הנפש, מאמינים כי מכלול הפעולות המנטאליות שלנו מתבצעות באמצעות ישות מסתורית הקיימת בתוכנו ונקראת נפש.

בעלי הגישה המֶכָאנִיסטית, מניחים את ההנחה המטאפיסית שכל פעולה בטבע נעשית מתוך יחסי-גומלין פיסיקליים, כגון דחיפה מֶכָאנִית של אטומים.

בעקבות מחלוקת זו, מעסיקות השאלות הבאות את הפילוסופים:

האם בעולם מֶכָאנִי זה של אטומים וחלקיקים אחרים ודחיפות ביניהם, אשר יוצרים לכאורה את כל עולם התופעות הסובב אותנו, יש מקום למונח כה מעורפל ובלתי-ברור כמו נפש?

כיצד יכולה הנפש להשפיע על הגוף, וכיצד יכול הגוף להשפיע על הנפש?

האם יתכן קיומה של הנשמה (נפש) בתוך עולם שלכאורה כולו פיסיקלי?

3.2 הגישה הדואלית

רנה דֵקַרט (1596÷1650)שניסה להתייחס לשאלות אלו במאה ה- 17 היה אסנסיאליסט[1]. רעיונותיו הפיסיקליים נשענו על רעיונות אינטואיטיביים, כמו הרעיון שהגדיר את מהות הגוף כבעל נפח חללי. כרציונאליסט דקרט האמין כי  מהימנות האינטואיציה שלו לגבי החומר כמו גם לגבי הנשמה, אמורה להיות נתמכת ע"י תובנות אינטואיטיביות שניתנו לו ע"י האֵל.

דֵקַרט הגדיר גוף כעצם בעל נפח חללי ואת הנשמה הוא הגדיר כעצם חסר נפח חללי.

דֵקַרט לא הצליח להסביר כיצד הנשמה, מהות חסרת נפח, יכולה להשפיע על החומר המצוי בנו, דהיינו לגרום לתנועותינו, תגובותינו וכיו"ב.

בכל אופן דקרט היה דואליסטי, משמע האמין שישנן שתי ישויות (גוף ונפש) נפרדות באופן מהותי.

דקרט טען גם טענה מוזרה לטעמנו והיא שבנו בני האדם מתקיימת נפש ואילו בשאר בעלי החיים היא אינה מתקיימת והם פועלים על בסיס חומרי בלבד.

3.3 הגישה הפרלליסטית

הפרלליסטיים (אילו שרואים בגוף ובנפש ישויות מקבילות) פתרו את הפרדוקס הנעוץ בהשפעה הדדית של שתי ישויות השונות לכאורה מהותית בדרך אחרת. הם טענו שכל דבר בטבע: החלק החושב והחלק המֶכָאנִי הם השתקפויות שונות של אותה ישות שהיא האֵל (או האצלת האֵל) המתגלמת בכל יצור חי. לכן, מאחר ששניהם השתקפות של אותו דבר, אזי תיתכן בהחלט השפעה הדדית ביניהם.

גודפריד לייבניץ (1646÷1716)היה חדשן בתחום זה והוא יצר תפיסת עולם פרללי סטית (מקבילית) הכורכת בקרבה פנתיאיזם (הימצאות האֵל או חלקים נאצלים ממנו בכל מקום ביקום).

בספרו "המונאדולוגיה", לייבניץ טען שהיקום כולו מורכב ממונאדות. אלה הם החלקים הבסיסיים של האֵל המרכיבים את כל היקום.

המונאדה היא סוג של ישות רוחנית אלוהית מואצלת בעלת קיום אוטונומי ואונטולוגי ומהווה יֶש רוחני אטומי המאופיין בפשטות. היא אינה תופסת מקום בחלל אך מהווה את היסוד לכל ה-יֶש-ים ביקום. המונאדה אינה יציר של הטבע והיא נוצרה ע"י האֵל. הטבע עצמו מסוגל ליצר רק תרכובות של המונאדה. ע"פ לייבניץ האטום והחומר כולו הם תרכובות שעשויות ממונאדות שמספרן אין-סופי. על פי גישה זו האטום אינו יכול לשמש כיסוד הבסיסי שאינו ניתן לחלוקה מאחר:

שהחומר ניתן ממהותו לחלוקה עד לאין-סוף ולכן לדבר על אטום חומרי זה אבסורד.

החומר הוא פאסיבי ממהותו ולכן בכדי להסביר את הדִינָאמִיקוֹת המתקיימות בטבע יש לדבר על יסודות רוחניים.

מבחינה מטאפיסית קיימות רק המונאדות, החומר אינו ממשי אלא רק תוצר מוחשי והוא מהווה תופעה הנוצרת כתוצאה של הצטברות המונאדות.

למונאדות אין חלקים אך יש להן איכויות: תפיסות (perception) והשתוקקויות (appetitions).

כך, לכאורה, לייבניץ פתר את בעיית הגוף והנפש בצורה שהיא לכאורה אלגנטית. לטעמנו, הפתרון אינו סביר בהיבט המטאפיסי (יש כאן ישות מיתולוגית דתית –המונאדה  שהיא מורכבת ובעלת יכולות מגוונות ובלתי מוסברות וכך היא אינה פשוטה, אינה סבירה ואינה חסכונית בהנחות יסוד, כפי שנדרש ממטאפיסיקה הולמת).

 

3.4 תֶיאוֹרִיָת הזהות

פּוֹפֶּר ואֶקֶלְס הציגו בספרם "העצמי והמוח שלו", את הגישות העיקריות שהיו מקובלות מאז ומתמיד בסוגיה זאת. הם גם הביעו את דעתם בבירור לכיווּן תֶיאוֹרִיָת הזהות. לפי תֶיאוֹרִיָת הזהות קיימת זהות בין התהליכים האלקטרו-כימיים המתרחשים במוח לבין התהליכים הנפשיים.

יוזמיה הגדולים של תֶיאוֹרִיָת הזהות היו: דֶמוֹקְריטוּס ואֶפּיקוֹרוּס וממשיכה המודרני הוא פּוֹפֶּר.

התפיסה המודרנית שנקראת גם כן תֶיאוֹרִיָת הזהות, דנה בישות המנטאלית כתצפית פנימית אינטרו-ספקטיבית[2] שאנו מבצעים לגבי תהליכים מוחיים פיזיולוגיים.

ע"פ תֶיאוֹרִיָת הזהות, הנפש פועלת דרך תגובות המערכת העצבית. פעילות המרכזים העצביים הגבוהים ומצבי-הנפש הם היינו הך. לפיכך, התהליכים הנפשיים שלנו מתבררים, כאשר אנו חוקרים אותם לעומק, כנגזרת של תהליכים אלקטרו-כימיים מוחיים.

בהתאם לתפיסה זאת, יש עולם של תהליכים המתחוללים בעולם הפיזי (עולם פיסיקלי).בנוסף לו  יש עולם נוסף של תופעות נפשיות, הנובעות מהתהליכים הנ"ל ונתפסות דרך תהליך אינטרו-ספקטיבי המתבצע לגביהם על ידינו באמצעות מנגנוני המוח (עולם מנטאלי).

עד כאן, אין כל בעיה העולה מיחסי-הגומלין בין שני העולמות. העולם הנפשי והעולם הפיזי יכולים לפעול באופן אוטונומי בתוך עולמות תוכן נפרדים, למרות שהמקור של שניהם הוא אחד וזהה. עולמות התוכן הנפרדים נובעים בין השאר גם  מדרכי-הסתכלות שונות על אותה התופעה עצמה המתבצעות על ידינו – דרך ההסתכלות האמפירית ודרך ההסתכלות האינטרו-ספקטיבית.

אין כאן תפיסה אפי-פנומנאליסטית[3], אלא תפיסה הטוענת שהעולם הנפשי הוא אמיתי באותה מידה כמו העולם הפיסי.

לכן, אנו יכולים להשפיע על התופעות הנפשיות דרך אמצעים אלקטרו-כימיים כגון נטילת תרופות פסיכיאטריות או טיפול בנזעי חשמל , באותה מידה שאנו יכולים להשפיע על הביוכימיה של המוח באמצעות חשיבת מחשבות ויצירת חוויות כפי שמתרחש ,למשל, במהלך פסיכותרפיה.

יש כאן אופני-תפיסה שונים של אותו דבר ממשי. לדעתנו, תפיסה זאת מאוּששת ואף תאוּשש בעתיד ממחקרים וניסיון קליני אשר יוכיחו את ההקבלה בין מדידות אלקטרו-כימי-פיזיולוגיות במוח לבין אינטרו-ספקציה של תהליכים מנטאליים.

מעבר לכך כבר כיום יש גוף ידע המאפשר, מחד לפתור בעיות נפשיות באמצעות תהליכים כימיים כגון טיפול בתרופות, ומאידך לשנות תהליכים כימיים במוח באמצעות טיפול בנפש. לדוגמא, טיפול בדיכאון אפשרי באמצעות פסיכותרפיה וכתוצאה מכך, נוצר באופן מוכח, שינוי בביוכימיה של המוח ובהרגשה כאחד. השפעות הדדיות מוכחות וברורות אלו, מהוות לכאורה תימוכין נוספים לתֶיאוֹרִיָת הזהות.

למרות האטרקטיביות של גישה זו שנראית כמעט כמובנת מאליה,יהיו עדיין כאילו שיאמרו שבעולם הממשי והאובייקטיבי קיים עדיין רק העולם הפיזיולוגי והחומרי ואילו הפעילות המנטאלית אינה אלא רק אשליה הנוצרת במוח כתוצאה מתהליכים פיזיולוגיים מסוימים.

3.5 הפרלליזם הלשוני

בין הגישות היותר מודרניות, קיימת גם גישת הפרלליזם הלשוני. הגישה מתקרבת לגישה המכאני סטית והמוניזם וטוענת כי יש רק מציאות אחת והיא פיזיולוגית, אך יש שתי שיטות ושתי שפות לדבר על עולם זה.

בספרם "העצמי והמוח שלו", פּוֹפֶּר ואֶקֶלְס מציעים לגישת הפרלליזם הלשוני את 3 ההנחות הבאות:

בהיבט הלשוני מדובר בשני סוגים של שפה ,השפה האמפירית חומרית והשפה האינטרוספקטיבית נפשית המשמשות לתיאור אותה התופעה .

מדובר בשתי תיאוריות שבאות לתאר את אותו עולם משותף, אשר כורכות שתי מערכות מושגים שהם משמעותיים רק בתוך ההקשר התיאורטי שלהם.

כיום, מתקיים עדיין חוסר יכולת לקשר בין השפות השונות וההמשגות השונות.

לדעת פּוֹפֶּר ואֶקֶלְס, יתכן שאם יובהר ויומחש השוני והמשותף בין השפות במונחים של הֶקְשֶר, עולם תוכן וכיו"ב, אזי ניתן יהיה ליצור קו מקשר בין שתי צורות החשיבה, ולחזק את גישת הזהות.

פּוֹפֶּר לא היה מרוצה מן הניסיונות להפוך את השפה התיאורית כולה למטריאליסטית או לפסיכולוגית. למרות זאת הוא צידד בהנחה שיש לחתור להשתתה מדעית של כל התופעות השונות על ההיבט הפיסיקלי והמטריאליסטי.

כיום, הבסיס המרכזי של התזה המכאני סטית מטריאליסטית הוא אינטואיטיבי מעיקרו. חסידי-התזה המטריאליסטית טוענים, שניתן יהיה בעתיד לבנות מכונה אשר תהיה מסוגלת לחשוב ולבצע כל תפקוד מנטאלי.

פּוֹפֶּר הטיל ספק רב באפשרות ליצור מכונות כאלו. בניגוד לדעת פּוֹפֶּר, אנו משוכנעים שניתן יהיה  ליצור מכונות בעלות יכולת חוויה ותודעה. יחד עם זאת, יש לציין שעד היום לא הושגה הבנה מספקת של המנגנון היוצר את ההכרה, התודעה, החשיבה וכיו"ב , כך שלא קיים עדיין בסיס ידע מספיק ליצירת רובוטים כאלה.

ברגע שתהיה בידנו תיאוריה מספקת שתבהיר מנגנון זה נוכל לנסות לבנות את המכונות.

בהקשר דומה לטענתו של פופר בדבר אי היתכנות של מכונות מסוג זה , קיימת גם הטענה כי התודעה האנושית היא הגחת יכולת שלא הייתה קיימת במקום אחר בטבע וגם לא יכלה להתקיים ללא התערבות חיצונית כלשהי.

המסקנה המתבקשת היא שהתודעה האנושית היא בהכרח ממקור אלוהי או לפחות ממקור של יצורי-על אשר ביקרו או מבקרים עדיין בכדור-הארץ.

בהקשר זה, אריך פון דניקן כתב על בני-האלים שהִפְרוּ את אימותינו הקדומות שהיו קופות-על ויצרו הכלאה של אדם חושב. לטעמנו זוהי טענה שיש בה הן מן הפשטנות והן מן האגוצנטריות, מהסיבות הבאות:

 – פשטנות, מאחר שבדומה לבעיות רבות אחרות אשר גם אותן אנו מתקשים לפתור, יש כאן בריחה לפיתרון הקל. העברת מוקד הבעיה לאלוהות או יצורים עילאיים, נותנת לכאורה הסבר מיידי וסביר לתופעה שאינה מובנת אך בבחינתה לעומק היא אינה תורמת דבר לצורך הבנת והסבר התופעה.

דוגמאות:

* איננו מצליחים להבין את סוד התהוות טיפת מים? –  לכן אנו מניחים כי  אלוהים ברא אותה ובכך פותרים לכאורה את הבעיה בפיתרון אלגנטי ומהיר!

* איננו מבינים כיצד פועלת התודעה האנושית? –  לכן, רק אלוהים יכול היה לבוראה.

  אגוצנטריות, מאחר שאמונה זאת היא חלק בלתי-נפרד ממכלול אמונות, המציב את האדם כנזר בריאת האלוהים או כבן-האלים וכנפרד מכול יצור אחר בכדור-הארץ.

אמונות מסוג זה, מזכירות את האמונות הדתיות שטענו שכדור-הארץ נמצא במרכז היקום, שהוא נוצר רק בכדי לשרת את האדם הנמצא במרכזו, וכל מה שנברא על כדור-הארץ נברא ע"י האֵל לכבוד האדם, למענו ולקראתו.

יש כאן מיתוס-סיפור אגדות יפה ומרגיע. אולם, צריך להיות אדם עם הרבה אמונה ורצון טוב בכדי להאמין בו (חשוב לציין כי הדתות המודרניות ואפילו הכנסייה מקבלים כיום את תורת האבולוציה. האפיפיור התנצל על ההתנכלויות שהופנו כלפיה בעבר. בעיקרון, אין תורת האבולוציה סותרת אמונה באל מופשט).

בנוסף, ההכרה, החשיבה וההמשגה אינם מנגנונים ייחודיים רק לאדם, אלא הם מאפיינים גם בע"ח למיניהם. ככל שעולים יותר בסולם הפילוגנטי[4] שוב אי-אפשר להתעלם מן הדמיון הבולט בין תהליכי-מוחנו לבין תהליכי-מוחם של בע"ח היבשתיים והימיים ובראשם הפרימאטים[5]. בהקשר זה, ניתן לשאול: האם גם הפרימאטים הם תוצאה של הפריית קופים בידי קופי על שהיו בני-אלים?

3.6 מהות החוויה האנושית

הנקודה המטרידה ביותר היא שלמרות הידע הרב שהצטבר בידינו כיום על הפיזיולוגיה של המוח, הרי שבשלב זה עדיין אין בידינו דרך להסביר את מהות החוויה האנושית לסוגיה לרבות קליטה חושית בסיסית ופשוטה לכאורה, כגון הרְאִיָה.

בהקשר זה  ניתן להניח  כי אפילו אם נחקור פיזיולוגית את פעולת המוח במלואה ונדע את המנגנון שלו ואת אופן פעולתו במלואם, עדיין דבר זה לבדו לא יוכל להוות הסבר מספק לאופן היווצרות החוויה התחושתית וההכרתית לסוגיה.

לדוגמא, אנו מסוגלים לעקוב אחר המקבילות הפיזיולוגיות של קליטת גירוי בעין ועיבודו בהִיפּוֹקָמְפּוּס ובמרכזים קוֹרְטִיקָאליים שונים כגון מרכז הרְאִיָה. אולם, עדיין איננו מסוגלים להבין כיצד יוצרים ומחוללים מעברים עצביים אלה את חוויית הרְאִיָה.

ישעיהו לייבוביץ' (1903÷1994),חידד והבהיר סוגיה זאת. הוא טען כי גם אם מתבצעים במוח עיבוד וקידוד המתרגמים את הגירוי החיצוני לקוד פנימי אזי עדיין יש לחוות, לפרש ולזהות גם את הקוד הפנימי הזה. לטענתו, גם אם יש במוח מערכת פיזיולוגית הממונה על קליטה זאת, הרי שגם היא תוכל, מעצם טיבה ומגבלותיה כמערכת אשר כולה פיזיולוגית, לכל היותר להמיר את הקוד הפנימי היותר ראשוני לקידוד עצבי יותר מתקדם ואולי גם יותר פשוט. אולם, גם את הקוד הזה יש עדיין לפענח ולקלוט.

בעיקרון, מנגנון פיזיולוגי אינו יכול לתפוס ולהכיר, אלא רק לתרגם ולהמיר אות אחד באות אחר. לכן, בניסיוננו להבין את תהליך הקליטה החושי דרך מנגנונים פיזיולוגיים תוך מוחיים, אנו נגררים לכאורה לרגרסיה אינסופית של המרה ופישוט של אותות עצביים.

לייבוביץ' היה מאוד פסימי ואפילו שלל חד-משמעית את הסיכוי להבין תהליך נפשי כלשהו בעתיד. הוא טען שמבחינה עקרונית בעיה זאת הינה בלתי-פתירה. לדעתו, לעולם לא ימצא קשר לוגי בין הרשות הפיזית הכרוכה במדידות הפיזיולוגיות והאמפיריות (רשות הרבים של ההכרה) לבין הרשות הנפשית האישית והאינטרו-ספקטיבית הכרוכה בחוויה הסובייקטיבית של ההכרה (רשות היחיד של ההכרה). לדעתו, לא נמצא וגם לא ימצא הסבר אשר יוכל לגשר או להבהיר שכלית את פשר הקשר הלוגי והממיר בין שתי הרשויות. לדבריו "במקרה זה אנו מבינים כי לא נוכל להבין לוגית את עצם קיומו של קשר עובדתי זה."

למרות הבהירות וחדות הניתוח של פרופסור ליבוביץ', הרי שברמה העקרונית איננו יכולים להסכים עם גישתו.

אנו יותר אופטימיים לגבי האפשרות להבנה שכזאת ובהמשך נעז וננסה להבין את הקשר שבין שתי הרשויות. במאמרים שינסו להבין את מנגנון פעולת המוח באופן ראשוני  ננסה להבין את תהליך התודעה. ננסה גם להבין כל תופעה מוחית אחרת בדרך הלוגית, הבהירה והפשוטה ביותר.

הדבר שיכול לסייע לנו בהבנת התהליך הוא שהרשות הנפשית היא אכן רשות היחיד של ההכרה, כפי שהגדיר לייבוביץ'. יחד עם זאת, יש בתהליך יסודות כלליים המשותפים לרוב בני-האדם, שניתן להשוותם לתהליך פיזיולוגי משותף אשר ניתן לצפות בו אצל כולנו.

ברשותנו נמצא תהליך האינטרו-ספקציה המאפשר לנו להגדיר את התהליכים המתרחשים במוחנו, להמשיגם ולהגדירם בסמלים מוסכמים. לפיכך, אנו יכולים להגדיר תהליכים שכליים ורגשיים הקיימים בנו ואף לנסות להבינם יחד. הבנה זאת הינה אינטרו-ספקטיבית מעיקרה, דהיינו סובייקטיבית. אולם, מאחר שיש אחידות רבה בדרך התיאור והסימול של תופעות אלו ע"י אנשים שונים המשתמשים באותה שפה ומשתייכים לאותה תרבות, אזי היא בהחלט יכולה גם להצטרף למאגר המושגים האינטר-סובייקטיבי[6] של כולנו ולהיות מושא לחקירה מדעית.

כיום, עם התפתחות המדע והמכשור המצויים בידינו, ביכולתנו לצרף אל הידע האינטרו-ספקטיבי, גם ידע אמפירי מקביל וסינכרוני המתקשר לתצפית בפעילות המוח.

כבר כיום ניתן לאפשר תיעוד תצפיתי של מסלולים עצביים המתעוררים בתוך מוחנו וזאת במקביל לחוויה הנפשית אשר אנו חווים ואף מסוגלים לדווח עליה לחוקרים. הדבר מתאפשר בזכות יכולותינו התצפיתניות והאינטרו-ספקטיבית המתפתחות במקביל. כך ניתן גם להבין ולקשר את התופעות הנפשיות למקבילות הפיזיולוגיות שלהן, וכתוצאה לנסות להבין את מנגנון פעולת המוח, לרבות מנגנון יצירת החוויות לסוגיהן.

 

3.7 סיכום

מתוך עיון בגישות השונות בדבר יחסי-הגומלין בין גוף ונפש, מסקנתנו היא שבמוח מתרחשות תופעות מֶכָאנִיוֹת, אלקטרו-כימיות מעיקרן, שהן הבסיס לכל התופעות שנחשבו בעבר לנפשיות.

לדעתנו, אין צורך במושג הנפש, בכדי להסביר את תופעות המוח האנושי.

אנו אוחזים בתֶיאוֹרִיָת הפרלליזם הלשוני, דהיינו, בטבע יש רק תהליכים אלקטרו-כימיים שמייצר המוח, ובעולמנו האינטר-סובייקטיבי קיימות אינטרו-ספקציות משותפות לגבי אותן תופעות.

בניגוד לעבר, כיום אנו יכולים לתפוס את הפעולות המוחיות העיקריות דרך שני אופנים שונים במקביל, וכך להעמיק בחקר פעולת המוח.

כיום, ביכולתנו לצפות אמפירית במעברי-האותות העצביים במוח, לתעד מעברים אלה ואף לקשרם לחוויות או להפעלות גופניות שונות שהמוח מייצר.

לדעתנו, תופעות אלו לבדן יוצרות את החוויה האנושית לסוגיה, ללא צורך במנגנון אל-חומרי נוסף. בימינו, אין עדיין ברשות המדע תיאוריה והבנה מספקת, כיצד מתבצע תהליך תרגום אותות עצביים לכלל החוויה האנושית. אולם, על כך נדון במאמר המנסה להסביר את מנגנון פעולת המוח האנושי באופן ראשוני וספקולטיבי במאמר זה ננסה להציע הסברים והבנות, לרבות כאלה הניתנים להיבחן ע"י ניסויים מדעיים.


[1] אסנס – היא מהות. אסנסיאליסט הוא אדם המאמין כי לנפש מהות שונה מהגוף, ולאלוהים מהות שונה משניהם.

[2] אינטרוספקציה – אינטרו=פנימה, ספקציה=הסתכלות, כלומר, הסתכלות פנימה, בחינה עצמית או התבוננות עצמית. משמשת כאחת משיטות המחקר העיקריות בקרב פסיכולוגים. בשיטה זו הנבדק מתבקש להתבונן אל תוך עולמו הפנימי, לזהות תהליכים פסיכולוגיים העוברים עליו במהלך ביצוע פעולה כלשהי ולדווח לחוקר על מחשבות, גורמי-הנעה, רגשות, חוויות ותחושות שעברו עליו במהלך ביצוע המטלה.

[3] אפי-פנומנאלית –  תפיסה הטוענת כי העולם הנפשי הוא רק תופעת לוואי של העולם הפיזי.

[4] פילוגנטיקה (מיוונית, 'פילו' – שבט או גזע, 'ג'נסיס' – לידה או גנטיקה) תחום החוקר את השתלשלות ההתפתחות האבולוציונית של צורות החיים השונות על פני כדור-הארץ. דהיינו, איזה יצור התפתח מאיזה יצור, באיזה נסיבות ,תחת איזה אילוצים ומתי.

[5] 'פרימט' – 'ראשון במעלה'. המונח נתבע עבור סדרת הקופים הדומים לנו, מאחר שבסדרה זאת כלול האדם, 'נזר הבריאה'. בהתאם לכך, נקראו יתר היונקים 'השניים במעלה' ושאר בעלי-החיים 'השלישיים במעלתם'.

 [6]אינטר-סובייקטיביות –  עולם מושגים משותף ומוסכם, לרבות מושגים מופשטים.

היבטיו השונים של הנרקיסיזם

הנרקיסיזם מאפיין במידה מסוימת את כולנו, מי יותר ומי פחות. מידה מסוימת של נרקיסיזם חיובי חיונית לבריאותנו הנפשית ולהרגשתנו הטובה. מאידך הנרקיסיזם מתקשר גם לתופעות פתולוגיות שונות. במאמר זה יובהר פשר המונח נרקיסיזם ויפורטו היבטיו החיוביים והבריאים והיבטיו השליליים והחולניים.

הנרקיסיזם מציין אהבה או הערכה עצמיים מופרזים, מקור השם הוא במילה יוונית המציינת חוסר תחושה או כהות חושים. מילים דומות שמקורן כנראה זהה הן נרקוטי או נרקוזה. מקור המילה נרקיסיזם הוא בנרקיסוס, דמות במיתולוגיה היוונית. צעיר יפה תואר שנשאר אדיש לכל הנערות שהתאהבו בו, וביניהן גם לנימפה אֶקוֹ (הֶד) שהתאהבה בו עד כלות.

נרקיסוס נענש על כך בידי נמסיס (אלת הצדק האלוהי והנקמה), אשר גזרה עליו להתאהב בהשתקפות העצמית שלו במי הנחל, כך שלא יהיה  מסוגל להתאהב עוד באשה. אהבה עצמית זו הייתה כה עזה עד שחרצה לבסוף את גורלו. בסופו של דבר נרקיסוס הוכרע על ידי כיסופיו העצמיים ,קפא על מקומו על שפת המים עד אשר גווע ברעב ובצמא ונפל למי הנחל .האלים שראוהו הפכו אותו  לפרח הנרקיס.

אחד התיאורטיקנים החשובים שעסקו בנרקיסיזם הוא היינץ קוהוט . קוהוט ייסד את פסיכולוגיית העצמי. פסיכולוגיה שעסקה בהתהוות העצמי והתפתחותו. על פי התיאוריה התינוק זקוק באופן ראשוני באופן טוטאלי להתייחסויות מתאימות לעצמי שלו  מהזולת, בעיקר מדמות האם לצורך התפתחות תקינה של העצמי הראשוני שלו.

התייחסויות אילו ניתנות על פי קוהוט לחלוקה לשלושה סוגי התייחסות מרכזיים. סוג ההתייחסות הראשון הוא השיקוף, המדובר הוא בתחושת הערכה אוהדת ואמפאטית לתחושותיו ולעצם קיומו של הילד. חשוב שביטויי ההערכה לא יינתנו רק עקב מעשים שהוא עושה (doing) אלא גם לעצם היותו קיים בלבד (being).ניתן להקביל אמפטיה אוהדת זו שניתנת על עצם היות הילד קיים בלבד לאהבה שאינה תלויה בדבר ,ואילו את היחס החיובי שניתן רק על עצם מעשיו  ניתן להקביל להערכה.

הצורך השני שמציין קוהוט הוא הצורך לעשות אידיאליזציה לגבי דמות נערצת, והצורך השלישי הוא הצורך למצוא נפש תאומה וליצור אתה קשר של הזדהות הדדית, הצורך לתאומות (twin ship ).

אנו נתמקד בעיקר בצורך לשיקוף מכיוון שאנו רואים בו את הצורך הבסיסי ביותר. באשר לצרכים האחרים שציין קוהוט הרי שאין ויכוח שגם הם קיימים ואי סיפוקם עלול גם הוא לגרום לפגיעה נרקיסיסטית משמעותית:

אכזבה קשה מדמות ההורים ואי יכולת לבצע עליהם אידיאליזציה כלשהי ואף להעריכם עלולה לגרום לאכזבה קשה ואף לפגיעה נרקיסיסטית.

תחושת זרות וניכור מכל האחרים המשמעותיים מתוך כך שהילד מרגיש שונה מהם באופן מהותי יכולה לפגום ביכולת להשתייך חברתית ולהרגיש נוח בחברת האחרים המשמעותיים ובכך לגרום לאדם להרגיש שונה, מנוכר ואף מוזר.

במידה והשיקוף החיובי ניתן אך ורק על מעשים טובים ,יכול להיווצר מצב בו האדם יתייאש מהסיכוי לאהבה בלתי מותנית ויאבד אמון בטוב הלב והחסד האמתי של הסובבים אותו. כפיצוי הוא יחתור  ויתאמץ רק בכדי לקבל  הערכה . לעיתים הוא יישאר רעב נפשית ובלתי מסופק גם כאשר הוא יגיע להישגים ניכרים ויזכה להערכה רבה. הדבר נובע מכך שהצורך לאהבה בלתי מותנית לא יסופק עדיין גם במצב זה  וזאת ללא קשר למידת הכבוד והערכה שישיג האדם . לכן ייתכן ויהיה לאדם מסוג זה מעין רעב בלתי נלאה להישגים, כבוד והערכה  שהוא לכאורה בלתי ניתן להשבעה .רעב זה הנו רק  לכאורה רעב להכרה ולהישגים בעוד שלאמתו של דבר הוא רעב לאהבה בלתי מותנית.

ישנם אנשים יצירתיים ומקוריים אשר נדחו בילדותם ונחשבו לחריגים ומוזרים עקב שונותם ועקב אי יכולת הסביבה לקבל את חריגותם ולראות בה דבר יפה ויצירתי. במקרה זה נפגעים הן הצורך לשיקוף והן הצורך לtwin ship .

אנשים מסוג זה יפתחו לעיתים צורך רב שיבינו ויקבלו את רגישותם הרבה ללא מילים או לחלופין שיקבלו דווקא את יצירתם המקורית ולאו דווקא את למדנותם או את הפרודוקטיביות והקואופרטיביות שלהם. סיפור המתקשר לפנטסיה זו להיות מובן ומקובל למרות השונות והמיוחדות שמאפיינות לעיתים את הילד השונה ,הוא סיפורו של אנדרסן  על הברווזון המכוער. הסוף הטוב באגדה זו מתגלם בכך שהברווזון המכוער מגלה בעת בגרותו שהוא בעצם לא ברווז מכוער אלא ברבור יפה וחובר לחבריו הברבורים.

לכאורה הרעב לאהבה הוא עמוק ובסיסי יותר מאשר הרעב להערכה. יהיו אפילו כאלה שייטו לחשוב כי הצורך להערכה איננו אלא תחליף עלוב לצורך באהבה שהוא הצורך האמתי הבסיסי היחידי.

אנו חושבים שלשני הצרכים ישנו מקום ואין האחד יכול להאפיל על השני או להחליף אותו באופן מספק. הראייה לכך היא שישנם אנשים אשר נמצאים בסביבה אוהבת, מקבלת ואף מפנקת ועדיין יש להם צורך מאוד גדול ליצור יצירה משמעותית, לממש את עצמם וכמובן לזכות להערכה ולמשוב על פועלם. יתרה מכך ישנם אנשים שמגלים מצעירותם יצר תחרותי שהוא מולד.

קיים במקביל לצרכים אילו  גם הצורך בנוכחותו הפיזית ועזרתו המעשית של אובייקט נוסף ללא קשר לשיקוף או הערכה שניתן לקבל ממנו ,שגם הוא צורך בסיסי  לא פחות. צורך זה אינו נמצא במוקד ההפרעה הנרקיסיסטית ולכן לא יהיה במוקד ענייננו במאמר זה.

כאשר אדם מסוים ישאף וירצה לקבל אך ורק אהבה שאינה תלויה בדבר ויסרב לפעול באופן פרודוקטיבי בכדי לקבל הערכה, ניטה לחשוב כי הוא קיבל פינוק משחית שהפך אותו למעין ילד מגודל ודרשני שאינו מוכן לתרום ולהעניק וחושב שהכול מגיע לו מבלי שיעשה דבר.

כאשר אדם אינו מסוגל לקבל או העניק אהבה וחום והוא מצפה רק להערכה ניטה לחשוב כי הוא נפגע בהיבט האימון הבסיסי שלו וסובל מבעיה נרקיסיסטית.

האדם בעל הפרעת האישיות הנרקיסיסטית מרוכז בדרך כלל בראש ובראשונה בצרכיו הרגשיים האגוצנטריים שהם בעיקר צרכים לזכות בהערכה ולזכות בתחושת עליונות על הסובבים אותו. בדרך כלל קשה לו לראות את צרכיו הרגשיים של הזולת ולהתחשב בצרכים אילו. לעיתים קרובות הוא נוטה לרמוס את צרכיו הרגשיים של זולתו ואינו מתחשב בו. תכונה זו המאפיינת נרקיסיסטיים נקראת בשם אגוצנטריות.

מקובל לראות באנשים הנרקיסיסטיים גם אנשים אגואיסטיים שדואגים אך ורק לעצמם, אך הדבר אינו תמיד נכון. ישנם נרקיסיסטיים רבים שהם לכאורה מאוד אלטרואיסטיים. יחד עם זאת האלטרואיזם בא לספק את צרכיהם האגוצנטריים לכבוד, הערכה וסטאטוס.

ישנו עוד סוג של אנשים שגם הם נחשבים לבעלי אישיות נרקיסיסטית, אך הם למעשה  יותר סובלים מפגיעה נרקיסיסטית. אנשים אילו סובלים מרגשי נחיתות ומתחושת כישלון. מצב רוחם הוא בדרך כלל ירוד. חלקם אף סובלים מדיכאון קבוע ונקראים עקב כך דיסתימיים. הדיכאון במצב זה נגרם בדרך כלל מפער גדול בין רמת השאיפות לבין רמת ההישגים הנתפסים בפועל. חלק מהסובלים ממצב זה הינם אנשים חרדים ואף הימנעותי ים. הם חוששים מאוד מדחייה ומביקורת ומשום כך נמנעים ממצבי מבחן ותחרות, חלקם גם  סובלים מרגשי נחיתות ובושה ומשום כך נמנעים מאור הזרקורים

יש להדגיש שלא כל אדם אשר הוא בעל אישיות נרקיסיסטית סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית. אנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית הם בד"כ אנשים שגורמים סבל רב לסובבים אותם. הם בדרך כלל אנשים יהירים ושחצניים בעלי דימוי עצמי מנופח אשר נוטים לזלזל ולהשפיל את הסובבים אותם. הם נוטים לתחרותיות רבה ובדרך כלל רומסים או מנסים לרמוס את אילו אשר אותם הם רואים כמתחרים פוטנציאליים. הם בדרך כלל חסרי אמפטיה וחסרי חמלה והתחשבות. לעיתים מתלווים  להפרעה הנרקיסיסטית גם קווים אנטיסוציאליים.

הרגש הדומיננטי שמתקיים בהפרעה הנרקיסיסטית הוא הקנאה, קיים לצדו גם הזעם הנרקיסיסטי המלווה בנקמנות כאשר בעל ההפרעה מרגיש פגוע,והדיכאון הנרקיסיסטי כאשר בעל ההפרעה חווה כישלון.

הדימוי העצמי של הנרקיסיסט הוא נמוך מיסודו. הניפוח הנרקיסיסטי אינו אלא הגנה בפני רגשי נחיתות ,דיכאון וזעם. האגו הנרקיסיסטי דומה לבלון מנופח אשר די בדקירת סיכה בכדי לפוצצו ולרוקנו.  בהתאם לכך גם רגשותיהם של הנרקיסיסטיים הם פעמים רבות תנודתיים וקיצוניים:כאשר הם מצליחים וזוכים למחמאות הם נוטים למצב רוח מרומם לעומת זאת כאשר הם נכשלים או נתונים לביקורת הם נתונים למצב רוח קודר ודיכאוני. בכדי להימנע מדיכאון, קנאה, זעם ורגשות קשים נוספים הנרקיסיסט מוכן לעשות הרבה מאוד בכדי להצליח ולהאפיל על זולתו.

קיים גם נרקיסיזם בריא אשר יכול לסייע לאדם להצליח ,לממש את עצמו ולשפר את איכות חייו ובריאותו, נרקיסיזם זה מתבטא בשאיפה להשקיע בעצמך ובבריאותך ,להשתפר ולהצליח מתוך מאמץ עצמי ומודעות עצמית. מידה מסוימת של נרקיסיזם בריא ואפילו של אגואיזם היא חיונית לשמירת הבריאות הפיזית והנפשית. אנשים שהם תלותיים או אלטרואיסטיים מדי עלולים להזניח את עצמם ולהיבלע או להיחנק על ידי סביבתם.חשוב גם לשמור על האיזון שבין השקעה בעבודה לבין השקעה בפעילות פנאי ,חיי חברה וזוגיות. ישנם אנשים רבים שהופכים להיות מכורים לחיי קריירה ועבודה על חשבון בריאותם הפיזית והנפשית, וזאת למרות שמבחינה כלכלית הם יוכלו לחיות טוב גם אם יצמצמו את כמות עבודתם באופן דראסטי או אף יפסיקו אותה.

 חשוב לזכור כי ישנם אנשים אשר הם בעלי אישיות אשר היא נרקיסיסטית מיסודה ויחד עם זאת תועלתם לחברה רבה. ישנם מביניהם גם כאילו אשר כלל יחסי האובייקט שלהם הם תקינים יחסית. כאשר אנו בוחנים אדם בעל אישיות נרקיסיסטית ותוהים על קנקנו חשוב לבדוק בכל מקרה ומקרה מהי רמת הארגון האישיותי הניצבת בשורש האישיות הנרקיסיסטית, באיזו משפחה ובאיזו אווירה האדם גדל, מה היה מקומו בתוך המשפחה ,כיצד התגבש הסופר אגו שלו ומהי איכות יחסי האובייקט שלו.

הנרקיסיסטיים המוצלחים שאינם פתולוגיים הם אנשים תחרותיים למדי ולמרות זאת יחסי האובייקט שלהם הם תקינים מיסודם. הם בדרך כלל יתחרו באופן הוגן וימנעו מלרמוס את מתחריהם או לנסות להזיק להם בדרכים שונות. הם יוכלו גם לשאת הפסד יחד עם כל התסכול שבדבר ויפיקו ממנו את הלקחים הנדרשים. ישנם ביניהם אנשים מקוריים שיקראו תיגר על תיאוריות מוסכמות ויתרמו להתקדמות ואף למהפכות בדרך החשיבה והמדע. הקנאה במקרה זה הינה גורם מדרבן להתקדמות וליצירה מקורית ואיכותית, ועל כך נאמר "קנאת סופרים תרבה חוכמה"..

לעומתם בעלי הפרעת האישיות הנרקיסיסטית גם הם בעלי יצר תחרותיות רב, אך הם בעלי יחסי אובייקט בעייתיים. רבים מהם סבורים שיוכלו להתחרות היטב רק אם יכשילו את הזולת. אילו הם הנרקיסיסטיים המליגניים, המזיקים והממאירים. נרקיסיסטיים אילו שואבים תחושת עליונות וכוח מעצם רמיסת הזולת. רבים מהם כנראה התייאשו מסיכויים לנצח בתחרות הוגנת בזכות הכישרון או היצירתיות שלהם והם מנסים לנצח בדרך הקרב והפגיעה בזולת.

הנרקיסיסטיים המליגניים מזיקים פעמים רבות לאנושות ולחברה לא פחות מעבריינים קשים ורוצחים סדרתיים .רוב הקורבנות בתולדות האנושות נרצחו בהוראתם של נרקיסיסטיים מליגניים ותחת הצדקות של אידיאולוגיה דת או לאומניות .מספר הקורבנות שנרצחו בדרך זו עולה בהרבה ממספר הנרצחים על ידי רוצחים סדרתיים. ידועים המקרים של נרקיסיסטיים מליגניים ששאפו לכבוש את העולם ולחסל את כל אילו שאיימו על תחושת העליונות שלהם. חלק מהם אחראיים על רציחת מיליוני ואף  עשרות מיליוני בני אדם. היטלר וחבר מרעיו רצחו הרבה יותר בני אדם מכל שאר הרוצחים הסדרתיים שהיו אי פעם בתולדות האנושות.

ניתן למצוא נרקיסיסטיים מליגניים פחות מסוכנים לאנושות ולחיי אדם אך עדיין מאוד מעיקים ומזיקים בתוך ארגונים גדולים. אנשים אילו מגיעים לעמדות כוח ובאמצעות עמדות אילו עוברים על החוק, נוטלים כספים לא להם, מעלים שלא כדין את מקורביהם ומלחכי פנכה למיניהם לעמדות מפתח בכירות ומשפילים ופוגעים בכל אילו שאינם מתחנפים אליהם או אילו שמצטיירים בעיניהם כחלשים וכקורבן קל .לעיתים ההתעללות בנתיניהם התלויים בהם ומצטיירים כתמימים או חלשים היא אפילו התעללות מינית ואף סדיסטית, התעללות שיכולה להגיע עד כדי תקיפה מינית ואונס.

הגורם המדרבן אנשים אילו לפעול ולהזיק הוא העצמי הגרנדיוזי המנופח שלהם שגורם להם להרגיש שונים ,מיוחדים ועליונים. הם חשים שהם מעל האדם הרגיל ולכן יכולים לעבור על חוקי חברה מינוריים ואף עיקריים מבלי שיצטרכו לשאת בתוצאות ולשלם על כך כמו בן אדם רגיל. ישנה אכן הנטייה החברתית להתייחס לאנשים אילו בסלחנות ולהתעלם מחריגותם ומעבירות שהם מבצעים: מינוריות ואף עיקריות.(בוצעו אף מחקרים פסיכולוגיים שתקפו הנחה זו והוכיחו כי ככל שהסטאטוס של האדם הוא גבוה יותר כך תהיה נטייה רבה יותר של החברה הסובבת אותו להתייחס בסלחנות לעבירות מינוריות ואף עיקריות שהוא מבצע).סלחנות זו רק מדרבנת אותם להמשיך בהתנהגותם העבריינית והמזיקה וחלקם הופך לעבריינים סדרתיים שגורמים נזק רב לחברה ולחלק מהסובבים אותם.

המסקנה המתבקשת מכך היא שאסור לנו להיות עדריים וכנועים ככבשים המרכינות ראשן בפני הרועה. כאשר אנו נתקלים בנרקיסיסטיים מסוג זה, יש לפעול כלפיהם בדרך תקיפה וחזקה ובשום אופן לא להתמסר לתלות בהם. הכוח שהם צוברים משחית אותם שכן הוא מזין את העצמי הגרנדיוזי הממאיר שלהם. ככל שהקורבן יחשוש מהם ,יהיה כרוך אחריהם ויבקש את קרבתם הערכתם וחסדיהם כך יגבר יצר ההתעללות שלהם. מאידך ככל שהם ייווכחו כי הקורבן מתרחק מהם ואף מסוגל להשיב להם מנת אחת אפיים ,כך יתרוקן העצמי הגרנדיוזי שלהם והם יתגמדו לממדיהם השפלים והבזויים.

הנרקיסיזם המליגני מתבטא לעיתים גם בשקרנות שהיא במקרים קיצוניים אפילו שקרנות פתולוגית. הסיפוק הראשוני שמפיק השקרן הפתולוגי משקריו הוא בתחושת העליונות שהוא מפיק בשעה שהוא סבור שהקורבן אכן מאמין לשקריו והונאותיו. זה מאפשר לו להרגיש פיקח, ערמומי וחכם יותר מהקורבן. בין השקרנים הפתולוגיים ישנם גם המתחזים למיניהם. חלק מהמתחזים עושים זאת בכדי להתפאר ולהתרברב ולזכות בכבוד, הערכה וקשרים זוגיים ומיניים . הם סבורים ,ובדרך כלל בצדק ,שבני הזוג בהם הם חפצים  היו דוחים אותם אילו ידעו את כל האמת עליהם. חלק מהמתחזים עושים זאת בכדי לבצע מעשי הונאה ולזכות בכסף וברכוש. כמעט לכל המתחזים ישנם קווים אנטיסוציאליים יחד עם ההפרעה הנרקיסיסטית.

רוב הנרקיסיסטיים המליגניים, המתחזים והשקרנים הפתולוגיים משתייכים לקבוצה עבריינית שנקראת סב קרימינאלית. זוהי קבוצה של אנשים שאמנם לא בחרו בחיי העבריינות כקריירה, אך הם בהחלט עוברים עבירות מזיקות ומרושעות כל עוד הם סבורים שלא יתפסו ויענשו על מעשיהם.לעיתים הם עוברים על חוקים מינוריים ומסתפקים בהתעללות רגשית ולעיתים הם עוברים גם עבירות קשות יותר הפוגעות ברכוש ואף חיים בחסות עורמתם ומסכת שקריהם.

אנשים אילו לרוב סבלו מהתעללות או מיחס מרושע ומשפיל בילדותם. הם פיתחו חוסר אמון בסיסי בטוב ליבו והגינותו של האדם. הם סבורים שכל אדם הוא רע מיסודו ויתעלל בזולתו אם רק יוכל. הם אינם מכירים יחסים של אהבה, הגינות ושיתוף פעולה. מצב העניינים אותו הם מכירים הוא של רומס ונרמס. הם מעדיפים להיות בצד המתעלל והרומס בכדי שלא ירמסו אותם. כך הם ממהרים לפעול בדרך ערמומית והרסנית כלפי הזולת בבחינת "הקם להורגך השכם והרגו". הדבר המחריד והמזעזע הוא שרוב העבירות שמבוצעות על ידי אנשים אילו שגורמות נזק נפשי בלתי הפיך ומעבר לכך מתבצעות בתוך המקום שאמור להיות הבטוח והמוגן ביותר משמע בתוך הבית. הן מתבצעות בעיקר כנגד חסרי הישע משמע נשים חלשות, ילדים, מוגבלים וקשישים.

פינק פלויד ציירו טיפוס זה באלבום "אנימלס" ביצירה "כלבים". וכך הם תיארו אותו: "אתה חייב להיות מטורף, חייב להיות לך צורך אמתי. אתה חייב לישון על בהונותיך וכאשר אתה ברחוב, אתה חייב להיות מסוגל לקטוף את הבשר הקל כשעיניך עצומות. ואז תנוע בשקט מתחת לרוח ומחוץ לטווח הראיה וכשהרגע יראה מתאים תהיה חייב להכות מבלי לחשוב. ואז תעבוד על צבירת נקודות של סגנון כמו ענידת עניבת המועדון או לחיצת יד אמיצה, מבט מסוים בעיניים וחיוך קליל.  אתה חייב לזכות באמונם של אילו להם אתה משקר בכדי שברגע שהם יפנו אליך את גבם תהיה לך ההזדמנות לנעוץ בו את סכינך. חרש, אילם ועיוור אתה ממשיך לדמות לעצמך שכל אחד ניתן לניצול, ולאף אחד אין חבר אמתי. אתה חושב שאין דבר שלא נעשה תחת השמש, ואתה מאמין שעמוק בפנים כל אחד הוא רוצח. אתה חייב לשמור עין אחת שתביט תמיד מעבר לכתפך וזה הופך להיות קשה יותר ויותר ככל שתזדקן. ולבסוף תארוז את חפציך ותטוס דרומה ,אז תסתיר פניך בחול, לגמרי לבד וגוסס מסרטן." חשוב לנו להדגיש כי דפוס התנהגות המתואר אינו מאפיין באמת כלבים ,אולי רק כלבים רעי מזג ומוכי כלבת קשה, אנו משערים שלא הייתה כאן  כוונה לפגוע בציבור הכלבים כולו…

אין ספק שבעלי הפרעת האישיות הנרקיסיסטית המליגנית גורמים נזק עצום לסובבים אותם ולחברה כולה. הדבר המפחיד הוא שהעבריינים בעלי הפרעת האישיות האנטיסוציאלית שבחרו החיי הפשע כקריירה הם אמנם מסוכנים ומזיקים אך ניתן להבחין בהם בקלות יחסית ובדרך כלל החברה פועלת או לפחות מנסה לפעול בכדי להענישם ולנטרלם. הנרקיסיסטים המליגניים לעומת זאת חבויים בתוכנו ,לעיתים גם בתוך משפחתנו ועלולים לגרום לנו נזק רב בטרם נבחין בכך ונלמד להגן על עצמנו בפניהם. מוסדות החברה גם הם מתקשים לזהות אנשים אילו ולכן עלינו לחדד את חושינו ויכולת אבחנתנו וללמוד להתגונן בפניהם, להוקיעם ולהזהיר את הקרובים והיקרים לנו מפניהם.

חשוב שנדע להבדיל בין נרקיסיזם חיובי שהוא רצוי כשהוא בא במידה לבין נרקיסיזם מזיק. חשוב שנדע לזהות את הנרקיסיסטים המליגניים, ולהכיר בנזק שהם גורמים. חשוב מאוד שלא נזדהה איתם ולא נפנים את תכונותיהם המזיקות. אין כמעט אחד מאתנו שלא נפגע בשלב מסוים בחייו מאנשים מסוג זה הן בחוג החברתי והן בתוך מוסדות גדולים ומקומות העבודה .חשוב שנבחין בתופעה ונדע להוקיע אותה. חשוב שהיא תתפוס פחות ופחות מקום לגיטימי בחברתנו. הדבר יתרום לכך שהחברה בה אנו חיים תהיה מקום שהרבה יותר נעים לחיות בו.

עם נפילת חזון המכוניות החשמליות (לפחות לטווח הקרוב) זהו אולי הסיכוי האמתי העיקרי ל"better place "בעתיד הקרוב.