שאלת הקשר בין הגוף לבין הנפש העסיקה את הפילוסופים במשך דורות רבים.
הגוף מיצג את הצד החומרי והפיזי בישותנו,כולל איבר חשוב ביותר שהוא המוח.
הנפש מייצגת את מכלול הפעילויות המנטאליות שלנו:הכרה,מודעות,חשיבה וקליטה חושית.
היו פילוסופים שסברו שהנפש היא ישות אוטונומית בפני עצמה השונה מהותית מן החומר,והיו שסברו כי הנפש היא תוצר לוואי של פעילות המוח,משמע תוצר של פעילות חומרית ואטומית כלשהי.
במאמר זה ננסה להעלות בקצרה את הגישות המרכזיות בנושא ולהביע עמדתנו בנושא.
3.1 הגישה המֶכָאנִיסטית
אלה מאיתנו המאמינים בקיום הנפש, מאמינים כי מכלול הפעולות המנטאליות שלנו מתבצעות באמצעות ישות מסתורית הקיימת בתוכנו ונקראת נפש.
בעלי הגישה המֶכָאנִיסטית, מניחים את ההנחה המטאפיסית שכל פעולה בטבע נעשית מתוך יחסי-גומלין פיסיקליים, כגון דחיפה מֶכָאנִית של אטומים.
בעקבות מחלוקת זו, מעסיקות השאלות הבאות את הפילוסופים:
– האם בעולם מֶכָאנִי זה של אטומים וחלקיקים אחרים ודחיפות ביניהם, אשר יוצרים לכאורה את כל עולם התופעות הסובב אותנו, יש מקום למונח כה מעורפל ובלתי-ברור כמו נפש?
– כיצד יכולה הנפש להשפיע על הגוף, וכיצד יכול הגוף להשפיע על הנפש?
– האם יתכן קיומה של הנשמה (נפש) בתוך עולם שלכאורה כולו פיסיקלי?
3.2 הגישה הדואלית
רנה דֵקַרט (1596÷1650)שניסה להתייחס לשאלות אלו במאה ה- 17 היה אסנסיאליסט[1]. רעיונותיו הפיסיקליים נשענו על רעיונות אינטואיטיביים, כמו הרעיון שהגדיר את מהות הגוף כבעל נפח חללי. כרציונאליסט דקרט האמין כי מהימנות האינטואיציה שלו לגבי החומר כמו גם לגבי הנשמה, אמורה להיות נתמכת ע"י תובנות אינטואיטיביות שניתנו לו ע"י האֵל.
דֵקַרט הגדיר גוף כעצם בעל נפח חללי ואת הנשמה הוא הגדיר כעצם חסר נפח חללי.
דֵקַרט לא הצליח להסביר כיצד הנשמה, מהות חסרת נפח, יכולה להשפיע על החומר המצוי בנו, דהיינו לגרום לתנועותינו, תגובותינו וכיו"ב.
בכל אופן דקרט היה דואליסטי, משמע האמין שישנן שתי ישויות (גוף ונפש) נפרדות באופן מהותי.
דקרט טען גם טענה מוזרה לטעמנו והיא שבנו בני האדם מתקיימת נפש ואילו בשאר בעלי החיים היא אינה מתקיימת והם פועלים על בסיס חומרי בלבד.
3.3 הגישה הפרלליסטית
הפרלליסטיים (אילו שרואים בגוף ובנפש ישויות מקבילות) פתרו את הפרדוקס הנעוץ בהשפעה הדדית של שתי ישויות השונות לכאורה מהותית בדרך אחרת. הם טענו שכל דבר בטבע: החלק החושב והחלק המֶכָאנִי הם השתקפויות שונות של אותה ישות שהיא האֵל (או האצלת האֵל) המתגלמת בכל יצור חי. לכן, מאחר ששניהם השתקפות של אותו דבר, אזי תיתכן בהחלט השפעה הדדית ביניהם.
גודפריד לייבניץ (1646÷1716)היה חדשן בתחום זה והוא יצר תפיסת עולם פרללי סטית (מקבילית) הכורכת בקרבה פנתיאיזם (הימצאות האֵל או חלקים נאצלים ממנו בכל מקום ביקום).
בספרו "המונאדולוגיה", לייבניץ טען שהיקום כולו מורכב ממונאדות. אלה הם החלקים הבסיסיים של האֵל המרכיבים את כל היקום.
המונאדה היא סוג של ישות רוחנית אלוהית מואצלת בעלת קיום אוטונומי ואונטולוגי ומהווה יֶש רוחני אטומי המאופיין בפשטות. היא אינה תופסת מקום בחלל אך מהווה את היסוד לכל ה-יֶש-ים ביקום. המונאדה אינה יציר של הטבע והיא נוצרה ע"י האֵל. הטבע עצמו מסוגל ליצר רק תרכובות של המונאדה. ע"פ לייבניץ האטום והחומר כולו הם תרכובות שעשויות ממונאדות שמספרן אין-סופי. על פי גישה זו האטום אינו יכול לשמש כיסוד הבסיסי שאינו ניתן לחלוקה מאחר:
– שהחומר ניתן ממהותו לחלוקה עד לאין-סוף ולכן לדבר על אטום חומרי זה אבסורד.
– החומר הוא פאסיבי ממהותו ולכן בכדי להסביר את הדִינָאמִיקוֹת המתקיימות בטבע יש לדבר על יסודות רוחניים.
– מבחינה מטאפיסית קיימות רק המונאדות, החומר אינו ממשי אלא רק תוצר מוחשי והוא מהווה תופעה הנוצרת כתוצאה של הצטברות המונאדות.
– למונאדות אין חלקים אך יש להן איכויות: תפיסות (perception) והשתוקקויות (appetitions).
כך, לכאורה, לייבניץ פתר את בעיית הגוף והנפש בצורה שהיא לכאורה אלגנטית. לטעמנו, הפתרון אינו סביר בהיבט המטאפיסי (יש כאן ישות מיתולוגית דתית –המונאדה שהיא מורכבת ובעלת יכולות מגוונות ובלתי מוסברות וכך היא אינה פשוטה, אינה סבירה ואינה חסכונית בהנחות יסוד, כפי שנדרש ממטאפיסיקה הולמת).
3.4 תֶיאוֹרִיָת הזהות
פּוֹפֶּר ואֶקֶלְס הציגו בספרם "העצמי והמוח שלו", את הגישות העיקריות שהיו מקובלות מאז ומתמיד בסוגיה זאת. הם גם הביעו את דעתם בבירור לכיווּן תֶיאוֹרִיָת הזהות. לפי תֶיאוֹרִיָת הזהות קיימת זהות בין התהליכים האלקטרו-כימיים המתרחשים במוח לבין התהליכים הנפשיים.
יוזמיה הגדולים של תֶיאוֹרִיָת הזהות היו: דֶמוֹקְריטוּס ואֶפּיקוֹרוּס וממשיכה המודרני הוא פּוֹפֶּר.
התפיסה המודרנית שנקראת גם כן תֶיאוֹרִיָת הזהות, דנה בישות המנטאלית כתצפית פנימית אינטרו-ספקטיבית[2] שאנו מבצעים לגבי תהליכים מוחיים פיזיולוגיים.
ע"פ תֶיאוֹרִיָת הזהות, הנפש פועלת דרך תגובות המערכת העצבית. פעילות המרכזים העצביים הגבוהים ומצבי-הנפש הם היינו הך. לפיכך, התהליכים הנפשיים שלנו מתבררים, כאשר אנו חוקרים אותם לעומק, כנגזרת של תהליכים אלקטרו-כימיים מוחיים.
בהתאם לתפיסה זאת, יש עולם של תהליכים המתחוללים בעולם הפיזי (עולם פיסיקלי).בנוסף לו יש עולם נוסף של תופעות נפשיות, הנובעות מהתהליכים הנ"ל ונתפסות דרך תהליך אינטרו-ספקטיבי המתבצע לגביהם על ידינו באמצעות מנגנוני המוח (עולם מנטאלי).
עד כאן, אין כל בעיה העולה מיחסי-הגומלין בין שני העולמות. העולם הנפשי והעולם הפיזי יכולים לפעול באופן אוטונומי בתוך עולמות תוכן נפרדים, למרות שהמקור של שניהם הוא אחד וזהה. עולמות התוכן הנפרדים נובעים בין השאר גם מדרכי-הסתכלות שונות על אותה התופעה עצמה המתבצעות על ידינו – דרך ההסתכלות האמפירית ודרך ההסתכלות האינטרו-ספקטיבית.
אין כאן תפיסה אפי-פנומנאליסטית[3], אלא תפיסה הטוענת שהעולם הנפשי הוא אמיתי באותה מידה כמו העולם הפיסי.
לכן, אנו יכולים להשפיע על התופעות הנפשיות דרך אמצעים אלקטרו-כימיים כגון נטילת תרופות פסיכיאטריות או טיפול בנזעי חשמל , באותה מידה שאנו יכולים להשפיע על הביוכימיה של המוח באמצעות חשיבת מחשבות ויצירת חוויות כפי שמתרחש ,למשל, במהלך פסיכותרפיה.
יש כאן אופני-תפיסה שונים של אותו דבר ממשי. לדעתנו, תפיסה זאת מאוּששת ואף תאוּשש בעתיד ממחקרים וניסיון קליני אשר יוכיחו את ההקבלה בין מדידות אלקטרו-כימי-פיזיולוגיות במוח לבין אינטרו-ספקציה של תהליכים מנטאליים.
מעבר לכך כבר כיום יש גוף ידע המאפשר, מחד לפתור בעיות נפשיות באמצעות תהליכים כימיים כגון טיפול בתרופות, ומאידך לשנות תהליכים כימיים במוח באמצעות טיפול בנפש. לדוגמא, טיפול בדיכאון אפשרי באמצעות פסיכותרפיה וכתוצאה מכך, נוצר באופן מוכח, שינוי בביוכימיה של המוח ובהרגשה כאחד. השפעות הדדיות מוכחות וברורות אלו, מהוות לכאורה תימוכין נוספים לתֶיאוֹרִיָת הזהות.
למרות האטרקטיביות של גישה זו שנראית כמעט כמובנת מאליה,יהיו עדיין כאילו שיאמרו שבעולם הממשי והאובייקטיבי קיים עדיין רק העולם הפיזיולוגי והחומרי ואילו הפעילות המנטאלית אינה אלא רק אשליה הנוצרת במוח כתוצאה מתהליכים פיזיולוגיים מסוימים.
3.5 הפרלליזם הלשוני
בין הגישות היותר מודרניות, קיימת גם גישת הפרלליזם הלשוני. הגישה מתקרבת לגישה המכאני סטית והמוניזם וטוענת כי יש רק מציאות אחת והיא פיזיולוגית, אך יש שתי שיטות ושתי שפות לדבר על עולם זה.
בספרם "העצמי והמוח שלו", פּוֹפֶּר ואֶקֶלְס מציעים לגישת הפרלליזם הלשוני את 3 ההנחות הבאות:
– בהיבט הלשוני מדובר בשני סוגים של שפה ,השפה האמפירית חומרית והשפה האינטרוספקטיבית נפשית המשמשות לתיאור אותה התופעה .
– מדובר בשתי תיאוריות שבאות לתאר את אותו עולם משותף, אשר כורכות שתי מערכות מושגים שהם משמעותיים רק בתוך ההקשר התיאורטי שלהם.
– כיום, מתקיים עדיין חוסר יכולת לקשר בין השפות השונות וההמשגות השונות.
לדעת פּוֹפֶּר ואֶקֶלְס, יתכן שאם יובהר ויומחש השוני והמשותף בין השפות במונחים של הֶקְשֶר, עולם תוכן וכיו"ב, אזי ניתן יהיה ליצור קו מקשר בין שתי צורות החשיבה, ולחזק את גישת הזהות.
פּוֹפֶּר לא היה מרוצה מן הניסיונות להפוך את השפה התיאורית כולה למטריאליסטית או לפסיכולוגית. למרות זאת הוא צידד בהנחה שיש לחתור להשתתה מדעית של כל התופעות השונות על ההיבט הפיסיקלי והמטריאליסטי.
כיום, הבסיס המרכזי של התזה המכאני סטית מטריאליסטית הוא אינטואיטיבי מעיקרו. חסידי-התזה המטריאליסטית טוענים, שניתן יהיה בעתיד לבנות מכונה אשר תהיה מסוגלת לחשוב ולבצע כל תפקוד מנטאלי.
פּוֹפֶּר הטיל ספק רב באפשרות ליצור מכונות כאלו. בניגוד לדעת פּוֹפֶּר, אנו משוכנעים שניתן יהיה ליצור מכונות בעלות יכולת חוויה ותודעה. יחד עם זאת, יש לציין שעד היום לא הושגה הבנה מספקת של המנגנון היוצר את ההכרה, התודעה, החשיבה וכיו"ב , כך שלא קיים עדיין בסיס ידע מספיק ליצירת רובוטים כאלה.
ברגע שתהיה בידנו תיאוריה מספקת שתבהיר מנגנון זה נוכל לנסות לבנות את המכונות.
בהקשר דומה לטענתו של פופר בדבר אי היתכנות של מכונות מסוג זה , קיימת גם הטענה כי התודעה האנושית היא הגחת יכולת שלא הייתה קיימת במקום אחר בטבע וגם לא יכלה להתקיים ללא התערבות חיצונית כלשהי.
המסקנה המתבקשת היא שהתודעה האנושית היא בהכרח ממקור אלוהי או לפחות ממקור של יצורי-על אשר ביקרו או מבקרים עדיין בכדור-הארץ.
בהקשר זה, אריך פון דניקן כתב על בני-האלים שהִפְרוּ את אימותינו הקדומות שהיו קופות-על ויצרו הכלאה של אדם חושב. לטעמנו זוהי טענה שיש בה הן מן הפשטנות והן מן האגוצנטריות, מהסיבות הבאות:
– פשטנות, מאחר שבדומה לבעיות רבות אחרות אשר גם אותן אנו מתקשים לפתור, יש כאן בריחה לפיתרון הקל. העברת מוקד הבעיה לאלוהות או יצורים עילאיים, נותנת לכאורה הסבר מיידי וסביר לתופעה שאינה מובנת אך בבחינתה לעומק היא אינה תורמת דבר לצורך הבנת והסבר התופעה.
דוגמאות:
* איננו מצליחים להבין את סוד התהוות טיפת מים? – לכן אנו מניחים כי אלוהים ברא אותה ובכך פותרים לכאורה את הבעיה בפיתרון אלגנטי ומהיר!
* איננו מבינים כיצד פועלת התודעה האנושית? – לכן, רק אלוהים יכול היה לבוראה.
– אגוצנטריות, מאחר שאמונה זאת היא חלק בלתי-נפרד ממכלול אמונות, המציב את האדם כנזר בריאת האלוהים או כבן-האלים וכנפרד מכול יצור אחר בכדור-הארץ.
אמונות מסוג זה, מזכירות את האמונות הדתיות שטענו שכדור-הארץ נמצא במרכז היקום, שהוא נוצר רק בכדי לשרת את האדם הנמצא במרכזו, וכל מה שנברא על כדור-הארץ נברא ע"י האֵל לכבוד האדם, למענו ולקראתו.
יש כאן מיתוס-סיפור אגדות יפה ומרגיע. אולם, צריך להיות אדם עם הרבה אמונה ורצון טוב בכדי להאמין בו (חשוב לציין כי הדתות המודרניות ואפילו הכנסייה מקבלים כיום את תורת האבולוציה. האפיפיור התנצל על ההתנכלויות שהופנו כלפיה בעבר. בעיקרון, אין תורת האבולוציה סותרת אמונה באל מופשט).
בנוסף, ההכרה, החשיבה וההמשגה אינם מנגנונים ייחודיים רק לאדם, אלא הם מאפיינים גם בע"ח למיניהם. ככל שעולים יותר בסולם הפילוגנטי[4] שוב אי-אפשר להתעלם מן הדמיון הבולט בין תהליכי-מוחנו לבין תהליכי-מוחם של בע"ח היבשתיים והימיים ובראשם הפרימאטים[5]. בהקשר זה, ניתן לשאול: האם גם הפרימאטים הם תוצאה של הפריית קופים בידי קופי על שהיו בני-אלים?
3.6 מהות החוויה האנושית
הנקודה המטרידה ביותר היא שלמרות הידע הרב שהצטבר בידינו כיום על הפיזיולוגיה של המוח, הרי שבשלב זה עדיין אין בידינו דרך להסביר את מהות החוויה האנושית לסוגיה לרבות קליטה חושית בסיסית ופשוטה לכאורה, כגון הרְאִיָה.
בהקשר זה ניתן להניח כי אפילו אם נחקור פיזיולוגית את פעולת המוח במלואה ונדע את המנגנון שלו ואת אופן פעולתו במלואם, עדיין דבר זה לבדו לא יוכל להוות הסבר מספק לאופן היווצרות החוויה התחושתית וההכרתית לסוגיה.
לדוגמא, אנו מסוגלים לעקוב אחר המקבילות הפיזיולוגיות של קליטת גירוי בעין ועיבודו בהִיפּוֹקָמְפּוּס ובמרכזים קוֹרְטִיקָאליים שונים כגון מרכז הרְאִיָה. אולם, עדיין איננו מסוגלים להבין כיצד יוצרים ומחוללים מעברים עצביים אלה את חוויית הרְאִיָה.
ישעיהו לייבוביץ' (1903÷1994),חידד והבהיר סוגיה זאת. הוא טען כי גם אם מתבצעים במוח עיבוד וקידוד המתרגמים את הגירוי החיצוני לקוד פנימי אזי עדיין יש לחוות, לפרש ולזהות גם את הקוד הפנימי הזה. לטענתו, גם אם יש במוח מערכת פיזיולוגית הממונה על קליטה זאת, הרי שגם היא תוכל, מעצם טיבה ומגבלותיה כמערכת אשר כולה פיזיולוגית, לכל היותר להמיר את הקוד הפנימי היותר ראשוני לקידוד עצבי יותר מתקדם ואולי גם יותר פשוט. אולם, גם את הקוד הזה יש עדיין לפענח ולקלוט.
בעיקרון, מנגנון פיזיולוגי אינו יכול לתפוס ולהכיר, אלא רק לתרגם ולהמיר אות אחד באות אחר. לכן, בניסיוננו להבין את תהליך הקליטה החושי דרך מנגנונים פיזיולוגיים תוך מוחיים, אנו נגררים לכאורה לרגרסיה אינסופית של המרה ופישוט של אותות עצביים.
לייבוביץ' היה מאוד פסימי ואפילו שלל חד-משמעית את הסיכוי להבין תהליך נפשי כלשהו בעתיד. הוא טען שמבחינה עקרונית בעיה זאת הינה בלתי-פתירה. לדעתו, לעולם לא ימצא קשר לוגי בין הרשות הפיזית הכרוכה במדידות הפיזיולוגיות והאמפיריות (רשות הרבים של ההכרה) לבין הרשות הנפשית האישית והאינטרו-ספקטיבית הכרוכה בחוויה הסובייקטיבית של ההכרה (רשות היחיד של ההכרה). לדעתו, לא נמצא וגם לא ימצא הסבר אשר יוכל לגשר או להבהיר שכלית את פשר הקשר הלוגי והממיר בין שתי הרשויות. לדבריו "במקרה זה אנו מבינים כי לא נוכל להבין לוגית את עצם קיומו של קשר עובדתי זה."
למרות הבהירות וחדות הניתוח של פרופסור ליבוביץ', הרי שברמה העקרונית איננו יכולים להסכים עם גישתו.
אנו יותר אופטימיים לגבי האפשרות להבנה שכזאת ובהמשך נעז וננסה להבין את הקשר שבין שתי הרשויות. במאמרים שינסו להבין את מנגנון פעולת המוח באופן ראשוני ננסה להבין את תהליך התודעה. ננסה גם להבין כל תופעה מוחית אחרת בדרך הלוגית, הבהירה והפשוטה ביותר.
הדבר שיכול לסייע לנו בהבנת התהליך הוא שהרשות הנפשית היא אכן רשות היחיד של ההכרה, כפי שהגדיר לייבוביץ'. יחד עם זאת, יש בתהליך יסודות כלליים המשותפים לרוב בני-האדם, שניתן להשוותם לתהליך פיזיולוגי משותף אשר ניתן לצפות בו אצל כולנו.
ברשותנו נמצא תהליך האינטרו-ספקציה המאפשר לנו להגדיר את התהליכים המתרחשים במוחנו, להמשיגם ולהגדירם בסמלים מוסכמים. לפיכך, אנו יכולים להגדיר תהליכים שכליים ורגשיים הקיימים בנו ואף לנסות להבינם יחד. הבנה זאת הינה אינטרו-ספקטיבית מעיקרה, דהיינו סובייקטיבית. אולם, מאחר שיש אחידות רבה בדרך התיאור והסימול של תופעות אלו ע"י אנשים שונים המשתמשים באותה שפה ומשתייכים לאותה תרבות, אזי היא בהחלט יכולה גם להצטרף למאגר המושגים האינטר-סובייקטיבי[6] של כולנו ולהיות מושא לחקירה מדעית.
כיום, עם התפתחות המדע והמכשור המצויים בידינו, ביכולתנו לצרף אל הידע האינטרו-ספקטיבי, גם ידע אמפירי מקביל וסינכרוני המתקשר לתצפית בפעילות המוח.
כבר כיום ניתן לאפשר תיעוד תצפיתי של מסלולים עצביים המתעוררים בתוך מוחנו וזאת במקביל לחוויה הנפשית אשר אנו חווים ואף מסוגלים לדווח עליה לחוקרים. הדבר מתאפשר בזכות יכולותינו התצפיתניות והאינטרו-ספקטיבית המתפתחות במקביל. כך ניתן גם להבין ולקשר את התופעות הנפשיות למקבילות הפיזיולוגיות שלהן, וכתוצאה לנסות להבין את מנגנון פעולת המוח, לרבות מנגנון יצירת החוויות לסוגיהן.
3.7 סיכום
מתוך עיון בגישות השונות בדבר יחסי-הגומלין בין גוף ונפש, מסקנתנו היא שבמוח מתרחשות תופעות מֶכָאנִיוֹת, אלקטרו-כימיות מעיקרן, שהן הבסיס לכל התופעות שנחשבו בעבר לנפשיות.
לדעתנו, אין צורך במושג הנפש, בכדי להסביר את תופעות המוח האנושי.
אנו אוחזים בתֶיאוֹרִיָת הפרלליזם הלשוני, דהיינו, בטבע יש רק תהליכים אלקטרו-כימיים שמייצר המוח, ובעולמנו האינטר-סובייקטיבי קיימות אינטרו-ספקציות משותפות לגבי אותן תופעות.
בניגוד לעבר, כיום אנו יכולים לתפוס את הפעולות המוחיות העיקריות דרך שני אופנים שונים במקביל, וכך להעמיק בחקר פעולת המוח.
כיום, ביכולתנו לצפות אמפירית במעברי-האותות העצביים במוח, לתעד מעברים אלה ואף לקשרם לחוויות או להפעלות גופניות שונות שהמוח מייצר.
לדעתנו, תופעות אלו לבדן יוצרות את החוויה האנושית לסוגיה, ללא צורך במנגנון אל-חומרי נוסף. בימינו, אין עדיין ברשות המדע תיאוריה והבנה מספקת, כיצד מתבצע תהליך תרגום אותות עצביים לכלל החוויה האנושית. אולם, על כך נדון במאמר המנסה להסביר את מנגנון פעולת המוח האנושי באופן ראשוני וספקולטיבי במאמר זה ננסה להציע הסברים והבנות, לרבות כאלה הניתנים להיבחן ע"י ניסויים מדעיים.
[1] אסנס – היא מהות. אסנסיאליסט הוא אדם המאמין כי לנפש מהות שונה מהגוף, ולאלוהים מהות שונה משניהם.
[2] אינטרוספקציה – אינטרו=פנימה, ספקציה=הסתכלות, כלומר, הסתכלות פנימה, בחינה עצמית או התבוננות עצמית. משמשת כאחת משיטות המחקר העיקריות בקרב פסיכולוגים. בשיטה זו הנבדק מתבקש להתבונן אל תוך עולמו הפנימי, לזהות תהליכים פסיכולוגיים העוברים עליו במהלך ביצוע פעולה כלשהי ולדווח לחוקר על מחשבות, גורמי-הנעה, רגשות, חוויות ותחושות שעברו עליו במהלך ביצוע המטלה.
[3] אפי-פנומנאלית – תפיסה הטוענת כי העולם הנפשי הוא רק תופעת לוואי של העולם הפיזי.
[4] פילוגנטיקה (מיוונית, 'פילו' – שבט או גזע, 'ג'נסיס' – לידה או גנטיקה) תחום החוקר את השתלשלות ההתפתחות האבולוציונית של צורות החיים השונות על פני כדור-הארץ. דהיינו, איזה יצור התפתח מאיזה יצור, באיזה נסיבות ,תחת איזה אילוצים ומתי.
[5] 'פרימט' – 'ראשון במעלה'. המונח נתבע עבור סדרת הקופים הדומים לנו, מאחר שבסדרה זאת כלול האדם, 'נזר הבריאה'. בהתאם לכך, נקראו יתר היונקים 'השניים במעלה' ושאר בעלי-החיים 'השלישיים במעלתם'.
[6]אינטר-סובייקטיביות – עולם מושגים משותף ומוסכם, לרבות מושגים מופשטים.
הבלוג הפסיכולוגי 