הקפיצה האבולוציונית המדהימה שהובילה ליצירת האדם החושב.

הקפיצה האבולוציונית המדהימה שהובילה ליצירת האדם החושב.

במאמר זה ננסה להסביר את התיאוריות המובילות המסבירות כיצד התאפשרה הקפיצה האבולוציונית המדהימה והלא סבירה מקופי על לבני אדם.

קפיצה זו התבססה כנראה על סוג מיוחד ביותר של מוטציה מוחית.

ההשתנות מקוף לאדם  התרחשה כנראה בתוך זמן קצר מאוד יחסית בסדר גודל של זמן השתנות אבולוציוני והדבר הופך אותה אפילו יותר תמוהה ומוזרה כאחד.

זה ממש ברור מדוע דרווין הותקף כל כך עם הוצאת ספריו  ומדוע יהיו גם כיום קוראים שעשויים להתייחס בספקנות לעצם התיאוריה  והמאמר.

בספרו "בני מיננו", מרווין האריס כותב שלהתפתחות מוחנו עד לכדי דרגת המורכבות שמאפיינת אותו כיום היו השלבים המקדימים הבאים:

לפני כ- 3 מיליוני שנים, היה שלב המעבר מגזע קופים פרימאטי של אותה התקופה  אל קופי-על שהיווּ את החוליות המקדימות של בני-מיננו. פרימאטים אלו נקראו בשם אוסטרלופיתקוסים (=הקוף הדרומי) . הם  היו הראשונים שהילכו חלק מהזמן זקופים.

עקב אילוצי-אקלים (שהתחמם במהלך תקופה זו והפך יותר יבש) ודלדול העצים שופעי הפרי, הם נאלצו לצאת לפחות בחלק מהזמן מן היערות המדלדלים אל הסוואנות היבשות של אפריקה הקדומה בכדי למצוא שם את מזונם.

האוסטרלופיתקוסים היו עדיין בעלי פרווה. גובהם היה כמטר אחד ונפח מוחם היה פחות ממחצית מנפח מוחנו.

הם ניזונו כנראה משילוב של ליקוט לקט, אכילת שורשים, ציד חרקים או חיות קטנות ואכילת נבלות. יש רמזים לכך שתקופה יבשה וקשה זאת שהיוותה אתגר הישרדותי קשה והותירה חללים רבים, גרמה לאילוץ לשימוש ראשוני במכשירים. בנוסף לכך היא הובילה את האוסטרלופיתקוסים לתהליך התפתחות אבולוציוני מואץ עם עלייה מסוימת בנפח מוחם וביכולת השימוש במכשירים שלהם.

לפני כ- 2.5 מיליון שנים, האוסטרלופיתקוסים החלו לייצר כלי חיתוך וקיצוץ משברי-אבנים. הם עשו זאת  כנראה באמצעות הטחת שתי אבני-צור זאת בזאת. אחת מן האבנים שימשה כבסיס והאחרת כפטיש. שתי האבנים נשברו והותזו בדרכים שונות ושתיהן הפכו שימושיות למטרות שונות.

בהדרגה, מתוך האילוץ לדעת להשתמש במכשירים אלה ומתוך אילוצים אחרים שהכתיבו התנאים הקשים התפתח מן האוסטרלופיתקוסים גזע ההומו-הביליס (=האדם המסוגל) שמוחו היה גדול ב- ~30% מזה של קודמיו.

ההומו-הביליס לא הילך זקוף רוב הזמן. קומתו הייתה נמוכה ואצבעותיו ובהונותיו מעוקלות. הדבר מלמד שהוא אכל עדיין נבלות, שורשים ולקט ולא היה צייד מיומן של מרדפים.

לפני כ- 1.6 מיליון שנים הופיע ההומו ארקטוס (=האדם הזקוף). הוא היה כנראה גדול ונבון יותר מאשר ההומו-הביליס הילך זקוף ואף רץ.

הדבר המדהים הוא שלמרות התפתחותו מערכת הכלים שלו נותרה ללא שינוי למשך 1.3 מיליון שנים נוספות. יתכן והוא השתמש באשפות עור לנשיאת אבנים אך הוא כנראה לא השתמש בכלים מעבר לכך. הרשומות הארכיאולוגיות טוענות בתוקף כי לאבותינו אלה לא הייתה היכולת ליצור סמלים או רישומים כלשהם ושהם אפילו לא ידעו כיצד ליצור אש או להשתמש בה באופן יזום ונרחב.

לפני כ- 300 אלף שנים נוצרה קפיצה אבולוציונית מדהימה: תוך האצה אבולוציונית מרשימה, קצרה ביותר וטעונת הסבר נוצר הגזע החדש של ההומו-ספיינס (=האדם החושב) עם מוח שנפחו הגיע פתאום לגודל המדהים של 1.5 ליטר .

הייתה זו גדילה של ~50% במסת המוח ונפחו בתוך תקופה של כמעט אפס זמן בסדרי-גודל זמן של התפתחות אבולוציונית.

בתוך זמן קצר ביותר הנמדד בכמאה אלף  שנים, החלה תקופת האבן שהתאפיינה בהתפתחות מסחררת של ייצור כלים, שימוש באש, ציורי-מערות, התפתחות מסורות של ידע, שימוש בסיגנלים (= סימנים לא ורבאליים) ובסמלים והתפתחות תרבותית מרתקת.

מאז נדרשו לאבותינו פחות מ- 100 אלף שנים, בכדי להפוך מחברת ציידים ומלקטי-לקט לחברה החקלאית והתעשייתית שנוצרה פתאום, יֶש מאָיִן בחלקי-עולם נרחבים.

חשוב להסביר כי הפעלת מוח גדול ופעיל כמו של ההומו-ספיינס היא יקרה ביותר במונחים  אבולוציוניים של עלות מול תועלת. מוח גדול מעמיד דרישות גבוהות במונחים של אספקת אנרגיה ודם מן הגוף.

במצב פעילות רגיל, המוח שלנו צורך יותר מ- 20% מכלל תצרוכת החמצן שלנו!. חשוב גם להבהיר כי  גם אם אכן נוצרה בדרך מקרית של מוטציה קפיצה שכזו בנפח המוח, אין היא יכולה להפוך לפונקציונאלית ברמה הקוגניטיבית אלא בתוך דורות רבים אשר במהלכם היא תיחשב לכאורה רק למעמסה.

אם כן, לפחות בהתחלה, הניאו-קוֹרְטֶקְס צמח פתאום כתוצאה ממוטציה ששכפלה את הקורטקס היונקי הקדום והכפילה את נפחו בהרבה מונים .

עקב כך משקלם היחסי התאים העצביים המרושתים, מרובי הדנדריטים והאפורים ביחס למשקלו הכולל של המוח עלה בהרבה .

מתוך כך עלה הפוטנציאל של המוח האנושי ליצור מבנים חשיבתיים מורכבים. פוטנציאל זה לא מומש כנראה כבר בדורות הראשונים שלאחר המוטציה ונדרשו לו שנים רבות להתפתח.

לכאורה היה כאן במשך דורות רבים  לא יותר מאשר סרח עודף מוטאציוני שסופח לקוֹרְטֶקְס  היונקי הקדום והגדיל אותו לממדים בלתי-סבירים וזוללי אנרגיה למכביר.

סביר שגם אם הייתה נוצרת מוטציה המכפילה נוירונים או תאים קוֹרְטִיקָליים במוח או יוצרת בדרך אחרת תאים עודפים במוח היא הייתה מוכחדת ע"י כוחות הברירה הטבעית די מהר אלא אם כן היא הייתה תורמת באופן כמעט מידי להישרדות ולרבייה.

הראייה לכך היא שהרבה מוטציות אחרות שלא הועילו ברמה המידית הוכחדו בד"כ תוך זמן קצר יחד עם נושאיהן שכן היוו הכבדה בצריכת אנרגיה או היוו הכבדה בריאותית ,תפקודית או אסתטית ופגעו בכך  בסיכויי ההישרדות של נושאיהם.

מהו אם כן  היתרון למוח מעובה מסוג זה בהיבטים הישרדותיים  קצרי טווח.

קונארד פיאלקובסקי, חבר הוועדה לביולוגיה אבולוציונית תיאורטית באקדמיה המדעית של פולין הציע את ההסבר המרתק הבא לתועלת הישרדותית אפשרית כמעט מידית של תוספת מעין זאת:

מוח רב גיבויים ומאסיבי זה היה כנראה יעיל יותר מהמוח שלפני המוטציה לצורך התמדה במרדפי-התשה למרחקים ארוכים. המדובר הוא במרדפים  של קבוצות ציידים אנושיות אחר טרף במישורים הפתוחים  עד לקריסת הניצוד בחום השמש היוקדת והחשופה של הסוואנות האפריקניות. הציידים האנושיים המצוידים במוח מסיבי ביותר ורב גיבויים הצליחו להימנע מקריסה מקבילה לתוך מצבי ערפול ועילפון גם במצבי מאמץ ריצה מתמשך בתנאי עומס חום כבדים.

ההסבר לכך הוא שתאי-המוח יותר רגישים לעומס חום מאשר תאי-האיברים האחרים בגוף. התמוטטות תאי-המוח גורמת לטשטוש קוגניטיבי, לעוויתות, לשבץ ואף למוות. זה מה שקורה לחיות שהן פעילות מעבר לגבול יכולתן בעונות החום.

אם נתונה מערכת שרכיביה נוטים להתמוטטות עקב חום או גורם אחר, ניתן להגדיל את יכולת הישרדותה וגיבויה ע"י הגדלת מספר הרכיבים הממלאים את אותו תפקיד חיוני וגם ע"י הגדלת מספר הקשרים בין רכיבים אלה.

חשוב לציין גם שמוח גדול ומסיבי מתחמם יותר לאט גם ללא קשר לגיבויים.

יתכן מאוד שמוטציה כלשהי גרמה לכך שמוחו של ההומו-ספיינס עבר שכפול מוטציוני מקרי שיצר כמות עודפת של תאי-עצב מרושתים במוחו.

הברירה הטבעית העדיפה את המבנה החדש למרות עלותו האנרגטית הרבה כאמצעי להשגת תפקוד אל-כשל בתנאי-עומס חום כבדים כגון אלה הנוצרים בעת מרדפי צייד מתישים בסוואנה הלוהטת.

ביחס לרוב בע"ח ההומו-ספיינס איטי בריצה למרחקים קצרים. האדם המהיר ביותר, מגיע לכל היותר למהירות 40[Km/hr] לעומת מהירות 60÷120[Km/hr] של ההולכים על 4. אולם אנו יודעים כי כאשר מדובר ביכולת להתמיד בתנאי-חום בריצה למרחק ארוך כגון המרתון או אפילו מרחקים גדולים יותר, האדם מסוגל להאריך בריצה רציפה יותר מרוב בעלי החיים!.

אנו בנויים לפיזור חום יעיל באמצעות קומתנו הגבוהה, מבנה גופנו המוארך, עורנו נטול השערות ומרובה בלוטות הזיעה ובייחוד מוחנו הגדול ורב הגיבויים.

נדמיין קבוצת ציידים הרודפת אחר אנטילופה קדומה בסוואנה האפריקנית. הציידים מצוידים בחניתות עץ ואולי גם באבני-צור. יתכן שהציידים הצליחו להפתיע את האנטילופה, לפגוע בה ולפצוע אותה באמצעות יידוי אבנים גדולות ומחודדות או באמצעות דקירה בחניתות. האנטילופה הפצועה נאבקת על חייה ועדיין בורחת במלוא כוחה. הציידים עוקבים אחריה באמצעות יתרון גובהם במצב עמידה, ראייתם התלת-ממדית החדה ויכולתם להתחקות אחר עקבותיה. הציידים רצים ללא הפסקה מאחר שעליהם להגיע אל האנטילופה הפצועה לפני שתספיק להסתתר במקום מבטחים או שתילכד ותיאכל ע"י חיות טורפות.

יתרונם של אבותינו על חיות אחרות במרדף לא היה קשור למהירותם או לכוחם הדל יחסית. הוא התבסס בעיקר על היותם בעלי-מנגנונים לוויסות חום וכתוצאה מכך להתגברות על החום. ההזדקפות ותוספת הגובה, מבנה הגוף הצר והמוארך, השלת הפרווה ויחד עמה הִתְרָבוּת בלוטות הזיעה על כל משטח העור אִפשרה פליטת חום רבה מגופם בייחוד בעת הריצה שיצרה משב רוח קבוע על עורם. רק בראשם נותר שיער צפוף ומעובה להגנת המוח מפני השמש הקופחת. מסתבר שכל השכלולים האלה עדיין לא היו אמורים להספיק בכדי להתגונן מפני החום המתיש של הסוואנה באפריקה בעת ריצה ממושכת. לכן מוטציה שהתבטאה בשכפול הקוֹרְטֶקְס היונקי הקדום ועיבויו התקבלה בברכה ואפשרה לנושאיה להישאר צלולים גם כאשר מוחם התחמם יתר על המידה.

הגיבוי החדש של המוח אִפשר התחממות איטית יותר והמשך פעילות מוחית תקינה במצב בו גם בע"ח החזקים ביותר קרסו מהחום לאחר ריצה ממושכת.

כך גיבוי המוח אִפשר יותר מרדפי צייד מוצלחים שמשמעותם הייתה מזון מן החי עשיר בחלבונים, באנרגיה וגם בנוזלים בתקופת יובש אשר בה רבים מתו ברעב ובצמא.

כך הפך השינוי האקראי במבנה המוח ליתרון אבולוציוני מידי ובולט. נושאיו שרדו והתרבו יותר מהאחרים ומשקלו הגנטי היחסי עלה מאוד תוך דורות מועטים.

הסבר ההתקדמות המטאורית ביכולות החשיבה וההמשגה של ההומו ספיינס.

ע"פ האריס, ייתכן וניתן להקיש מתוך השיפור שהוכנס לאחרונה בהדרגה בשדרוג מחשבים על התמורות שחלו במוח האנושי בטרום תקופת האבן וההיווצרות המהירה של התפקודים החדשים שהתאפשרו בו תוך כ- 100 אלף שנים כתולדה לאו-דווקא צפויה או מתוכננת של מוטציה זו.

בהיבט המחשב, מהנדסי-המחשב עיצבו בתחילה מעגלים שפעלו באופן טורי (ליניארי). המחשבים הראשונים טיפלו בבעיות שפורקו לסדרה רצופה של שלבים שיש לבצעם זה אחר זה. תרשימי הזרימה ייצגו את דרך החשיבה הזו.

ככל שנבנו מחשבים יותר מורכבים ובעלי מעגלי-זיכרון קטנים ורבים יותר וככל שהמרחקים בין הרכיבים קטנו בכדי להחיש את מהירות הטיפול, כך יכלו המכונות לפתור בעיות ליניאריות יותר מורכבות.

המתכננים הבינו בהדרגה כי סוגי-בעיות מסוימים כגון זיהוי והשוואה, תרגום שפות והנחיית רובוטים המסוגלים ללמוד הינן מעבר לתחום העיבוד הליניארי.

החל מהבנה זאת, המאמץ רוכז בקישור ובהשוואה בין מספר מעגלים טוריים שכל אחד מהם מעבד בו-זמנית את הפתרון מהיבט אחר של הבעיה. צורה זאת נקראת בשם עיבוד מקבילי.

יתכן וגם במוח האנושי חל תהליך התפתחות דומה שבו שכלול וזירוז העיבוד הטורי יחד עם הכפלת מסלולי-נוירונים אִפשרו את המעבר מעיבוד טורי של המושג-הפרימיטיבי הבנוי על התניות, לעיבוד המקבילי והמרושת של המושג-הבָּשֶל המתייחס אל מאפיינים קונקרטיים של המושג הנדון ובמקביל  לכך גם אל מאפיינים סמליים, תהליכי חשיבה וכיו"ב.

החשיבה המושגית הבְּשֶלה והקוגניטיבית מאפשרת גם השוואה ושקלול מקבילים של תוצאות אפשריות של פעולות שונות, הערכת השלכותיהן ומתוך כך שיפוט ושיקול-דעת.

התהליך התאפשר באמצעות היווצרות הניאו-קוֹרְטֶקְס המורכב והמרושת שהוא משכן הסמלים והקוגניציה. מבנה זה תפקד בהדרגה מעבר לתפקודו של הקוֹרְטֶקְס  היונקי הקדום שהוא משכן המושגים הקונקרטיים והפרימיטיביים.

הניאו-קוֹרְטֶקְס יכול להיקרא גם המוח הקוגניטיבי. ניתן להסיק כי אין כאן מוח פשוט ודיכוטומי בדומה למוח הלימבי המבוסס על מרכזי עיבוד ביניים (ההִיפּוֹקָמְפּוּס והאֶמִיגְדָלָה) וקוֹרְטֶקְס יונקי קדום המקושר אליהם.

משוער גם שלא מדובר כאן על קוֹרְטֶקְס המשמש מעין מרכז זיהוי מושגים פרימיטיביים ומסננת התנהגותית בלבד בדומה לקוֹרְטֶקְס היונקי הקדום.

בניאו קורטקס ישנו ריכוז אדיר של חומר גנגליוני אפור. הוא מתחלק פונקציונאלית למרכזי-עיבוד ביניים[1] (אונות) ולצומתי-סינון והחלטה בדומה ליחס המתקיים במערכת הלימבית בין מרכזי-עיבוד הביניים (ההִיפּוֹקָמְפּוּס והאֶמִיגְדָלָה) לבין הקוֹרְטֶקְס היונקי הקדום.

מורכבות החומר וצפיפותו יכולה לאפשר גם תפקודים קוגניטיביים מורכבים יותר.  ניתן לשער כי המבנה הרשתי הצפוף של כל המוח הקוגניטיבי שעשוי מריבודי קוֹרְטֶקְס מאפשר גם את שתי הפונקציות הבאות שאינן קיימות כנראה  במוחות היותר נמוכים:

– הבחנה בין דמות לבין רקע. הבחנה זו מאפשרת גם הבחנה  בין עיקר לבין טפל, בין מהותי לשולי. כך מתאפשרת האבחנה בין תכונותיו המהותיות של מושג לבין תכונות מקריות או שוליות.  כתוצאה מכך מתפתחת היכולת להֶיקֶש האם מוצג משתייך למושג מסוים או אינו משתייך. הבחנה בדמיון היא הבסיס לתהליכי הבנה, הערכת דמיון או שוני, הפשטה המבוססת על הבנת מהות וכיו"ב.

יכולת של רבדים שונים המצויים לכאורה בתחום של מעבדי-הביניים לשמש בתפקיד קוֹרְטֶקְס מסנן ושוקל לגבי המידע המגיע אליהם מרבדים יותר עמוקים בתוך אותם מרכזים עצמם. הדבר מאפשר עיבוד רב-שלבי המבוסס על זהות או דמיון, ניגוד או הבדל  ומאפשר מתוך זאת תהליכי קבלת החלטות מורכבים אשר בהם כל החלטת ביניים מוקדמת קובעת את שלבי החשיבה וקבלת ההחלטות העוקבים לה.

כל זה דומה לתרשימי-הזרימה המייצגים את הבינה המלאכותית ותהליכי-החשיבה של המחשב המשוכלל של ימינו. תרשימים שהם לכשעצמם מבוססים כמובן על אופני- חשיבתנו.

תרשימי-הזרימה של המחשב הם פרי מוחנו. המצאתם התאפשרה רק בזכות המורכבות של תהליכי החשיבה וקבלת ההחלטות הרב-שלביים שיכולים להתבצע במוח הקוגניטיבי שכולו עשוי מהחומר האפור שהוא חומר היסוד של הקוֹרְטֶקְס.

המוטציה הגנטית של שכפול התאים הקורטקליים נִבררה בתחילה לצורך עמידה בעומסי-חום אך בהמשך שִמשה למטרות שונות בתכלית.

מסתבר שמטבעה הברירה הטבעית אכן פועלת לעתים מזומנות על סמך העיקרון הבא:

לעיתים במהלך הברירה הטבעית מתקיים שימוש במבנים אשר נבררו בטווח הקצר  לצורך קיומי מסוים כבסיס לשינויים וגיבושם לכלל מבנים חדשים אשר ימלאו בעתיד צרכים קיומיים אחרים  השונים מהותית מהצורך המקורי.

דוגמאות:

* הריאות-היבשתיות התפתחו כנראה משלפוחיות ששימשו את הדגים הקדומים לצורך ציפה.

* כנפי-הציפורים התפתחו מרגליהם הקדמיות של דינוזאורים אשר החלו להלך על שתיים ולנתר מעץ לעץ. גפיים אלו שימשו תחילה לצורך אחיזה, אח"כ לדאייה ולבסוף לתעופה. בתוך כך קשקשים קרניים על פניהן הפכו בהדרגה לנוצות.

יתכן מאוד וגם מוחנו החושב התפתח בהדרגה מתוך מוטציה מקרית שהשתמרה תחילה רק מתוך הצורך להתמיד במרדפי התשה מרתוניים בסוואנות בתקופת יובש ומחסור. בהדרגה המבנה המרושת והרב קישורי שלו  אפשר תהליכים שונים של שכלול שאִפשרו קפיצה מהותית ביכולת החשיבה, יצירת המושגים  והדמיון.

לפי מרווין האריס ייתכן ותיאוריה דומה יכולה להסביר את ההתפתחות המוחית המדהימה של היונקים הימיים  המופלאים כגון הדולפינים או הלווייתן הקטלן הידועים בתקשורת חברתית מורכבת ויכולת למידה מרשימה. הבעיה האבולוציונית שניצבה בפני יונקים ימיים מחוסרי-זימים אלה הייתה המחסור בחמצן והסכנה לקריסת המוח בעת שחייה ממושכת מתחת לפני המים. זוהי פעולה שכנראה נדרשה מהם לצורך צייד, הזדווגות, אכילה וכיו"ב. גם אצלם ניתן לראות מוח מעובה לצורך תפקוד אל-כשל בתנאים קיצוניים שנדרשו ממנו לצורך הישרדות בים . מוח זה הפיק תוצרי-לוואי מהפכניים למדי בתחום התקשורת וההתנהגות החברתית של יונקים אילו. חלק מהם מדהימים בתחכומם החברתי וביכולת התכנון שלהם  אם כי התפתחותם הקוגניטיבית סמלית היא כנראה עדיין פחותה בהרבה מזו שלנו.

לסיכום:

המעבר ממושג אב וממושג-פרימיטיבי למושגים הבשלים והמסומלים הוא כנראה המעבר החשוב ביותר בהתפתחותנו ובהתפתחות החיים על פני כדור-הארץ בכלל. מוזר לחשוב כי מעבר זה התרחש כפי הנראה כמעט במקרה מתוך מוטציה עיוורת (ללא הפריית בני-אלים) שסייעה להישרדות האוחזים בה וגרמה להעדפתם על פני אילו שחסרו אותה מתוך תהליך הברירה הטבעית שפעל בעוצמה בתנאים הקשים ששררו בתקופת היובש והחום בה נוצר ההומו ספיינס.

תימוכין נוספים לתיאוריה זאת הטוענת כי שימור המוטציה של השכפול נועד בעיקר בכדי לעמוד במרדפי-התשה תחת עומסי-חום מצויים כנראה במאפייני התפתחותו של  האדם הניאנדרטלי.

האדם הניאנדרטלי עבר כנראה גם הוא את המוטציה אך  נדד כפי הנראה זמן קצר לאחר מכן לאירופה הקרה והמושלגת והתפתח בתנאים קרים . באותה התקופה הקרו-מאניון התפתחו כנראה בתנאים החמים של אפריקה.

משוער שהניאנדרטלי היה כנראה  הרבה פחות מפותח במונחים של חשיבה ודמיון מהקרו מניון . ייתכן והטרגדיה של האדם הניאנדרטלי הייתה שהוא עבר לאזורים הקרים יותר לפני שמוחו סיגל את תפקודי העל שנוצרו אצל הקרו מניון .  הניאנדרטלי נדד כנראה  תקופה קצרה לאחר המוטציה המוחית הגורלית  לתנאים קרים ולא חי דורות רבים בתנאי-עומס חום כמו המקביל האפריקני שלו שנותר במשך דורות רבים לשרוד בסוואנות האפריקאיות.

תנאים קרים אלה יצרו מחסור חמור באנרגיה. כתוצאה מכך מוחו המוגדל  היה עלול להוות חיסרון זולל אנרגיה ומחליש ולאו דווקא  גורם מסייע קריטי במרדפי התשה. המאבקים באקלים קר מצריכים כנראה יותר ריבוי אנרגיה, כוח ועמידות.

נראה כי תנאים אילו לא עודדו את שימור עיבוי-המוח "זולל האנרגיה" עד כדי שכלולו והכשרתו ההדרגתית לתפקודי-על. באקלים זה לא נדרש כנראה גיבוי מוחי בעת מרדפים שכן הגוף והמוח לא התחממו יתר על המידה גם בתנאי מאמץ מתמשך. נראה שהאקלים הקפוא עודד יותר  ריבוי שומנים, שרירים ומסת גוף.

יתכן ובמשך התקופה הראשונית בה נדד האדם הניאנדרטלי לאזורים הקרים המוח המוגדל שלו היה עדיין לא פונקציונאלי וייחודו היחיד היה בהיותו בעל מערכת גיבוי שעשויה לסייע במרדפי התשה בתנאי חום. בתנאי הקור של אירופה הקרה הדבר לא היווה יתרון אלא מעמסה בלבד. הדבר תרם כנראה לניוון וצמצום פעילות החלק המעובה של הניאו-קוֹרְטֶקְס, והחלפתו ההדרגתית בשכבות הגנה ושומן שבאו להגן על המוח במהלך מאבקי-הקיום הפיזיים הקשים שעמדו בפני הניאנדרטלי.

במקרה זה, יתכן מאוד ונפח הגולגולת העצום של הניאנדרטלי נבע מהמוטציה ההתחלתית בלבד ואינו מעיד בהכרח על נפח המוח שהיה לו. יתכן וחלק מנפח זה היה מלא רקמות שומן מעובות תוך גולגולתיות שמטרתן הייתה להגן על המוח מחבטות ולשמור על חומו.

מעניין שלמרות כוחו הפיזי הרב הניאנדרטלי הוכחד עד מהרה במאבק הקיום מול הקרו-מאניון היותר מפותח שהגיע כנראה מאפריקה לאירופה מאוחר יותר.

הקרו-מניון הגיע כנראה עם מוח מוגדל פונקציונאלי שהצדיק את שימורו בנפחו המקורי בזכות תפקודי העל שלו ותרומתם להישרדות ולברירה הטבעית.

נראה שה"קרו-מניונים" ניצחו את הניאנדרטליים ברוב תחומי התפקוד העיקריים ודחקו את מקומם לנישות בהן הקיום היה קשה עד כמעט בלתי אפשרי.

מסתבר שבכדי להיכחד אתה לא צריך להיות גרוע. די בכך שאתה קצת פחות טוב מהמתחרה שלך וכבר תפסיד ברוב המישורים.

לסיכום: במאמר זה נעשה ניסיון להסביר את מהות המוטציה שכנראה תרמה להתפתחות האדם מקופי העל ואת הסיבות המשוערות להישרדותה של מוטציה זו לאורך דורות רבים עד שהפכה לפונקציונאלית.

[1] מרכזי עיבוד הביניים של המוח הקוגנטיבי הן האונות למעט האונה הפרונטלית, למרות שבמאמר יכתב אונות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: